דיר תת-קרקעי – הבדלי גרסאות

'''דיר תת קרקעי''' (ב[[ראשי תיבות]]: '''דת"ק'''; ב[[אנגלית]]: Hardened Aircraft Shelter, כלומר - מחסה מטוסים ממוגן) הינוהוא מבנה העשוי לרוב מ[[בטון מזוין]], המיועד להגן על [[כלי טיס]], בעת שהוא חונה על הקרקע, מפני התקפה אווירית בעזרת [[פצצה|פצצות]] או [[טיל]]ים.

למעשה, כמו שניתן להבין מהשם הלועזיבאנגלית, במרבית המקרים דת"ק הוא מבנה עילי, ולא תת קרקעי. בעוד מחסה עילי לא מאפשר [[הסוואה]], מחסה תת קרקעי מוסווה בגובה פני הקרקע בעזרת רשתות הסוואה ובניהובנייה ייעודית, וקשה יותר לזיהוי מהאוויר.

עקב עלויות הבניההבנייה ומעשיות השימוש בדת"ק, מוגבל השימוש בו ל[[מטוס קרב|מטוסי קרב]] בלבד.

את ראשית השימוש בדת"קים ניתן לזקוף לזכות ה[[לופטוואפה]] ה[[גרמניה הנאצית|גרמני]] בתקופת [[מלחמת העולם השניההשנייה]]. בעוד באותה תקופה חנו מטוסי הקרב ב[[האנגר]]ים או בשדות פתוחים, החל חיל האוויר הגרמני - שהוכה קשות בתקיפות אוויריות - להגן על מטוסיו באמצעות מחסות תת קרקעיים או בשדות מוסווים בתוך שטחים [[יער|מיוערים]].

בדומה למרבית אמצעי הלחימה המודרניים, השימוש בדת"קים התפתח והתפרש ברחבי העולם בזמן [[המלחמה הקרה]], שבה פרסו מדינות [[נאט"ו]], בהובלת [[ארצות הברית]] מאות דת"קים ברחבי [[אירופה]] על מנת להגן על מטוסי הברית מפני תקיפה אווירית [[ברית המועצות|סובייטית]]. באותה תקופה נבנו דת"קים רבים גם ב[[בסיס טיסה|בסיסי הטיסה]] המרכזיים של [[חיל האוויר הישראלי]], וכך נכנס חיל האוויר ל[[מלחמת ששת הימים]] בעוד מטוסיו מוגנים היטב, ואילו מטוסי חילות האוויר הערביים נתפסו ללא מחסה, והושמדוורבים ברובםמהם הושמדו על הקרקע בשני ימי הלחימה הראשונים, ב"[[מבצע מוקד]]" (כמחצית מהמטוסים הערביים נפגעו על הקרקע, והמחצית השנייה נפגעה ב[[קרב אוויר|קרבות אוויר]]). סביר להניח שלו היו המטוסים מוגנים בדת"קים, כמות המטוסים השורדים הייתה גבוהגבוהה יותר (הפצצות שבהן השתמש חיל האוויר הישראלי בתקיפות היו לרוב במשקל של כ-250 [[ק"ג]], אותןשאותן דת"ק ממוצע יכול לספוג).

מיד לאחר מלחמת ששת הימים החלו הסובייטים בסיוע מקיף ל[[מצרים]] וול[[סוריה]], שכלל גם בניית דת"קים בשדות התעופה, והוספת אמצעי הגנת נ"מ. על פי הדעה הרווחת, זו הסיבה המרכזית לכך שלא נפגעו כמעט מטוסים ערביים על הקרקע במהלך [[מלחמת יום הכיפורים]] (במלחמת ששת הימים כמחצית מהמטוסים הערביים נפגעו על הקרקע, והמחצית השנייה נפגעה בקרבות אוויר שונים) - בסך הכול נפגעו בתקיפת שדות התעופה המצריים 14 מטוסים על הקרקע, ועוד 24 באוויר; הסורים איבדו 13 מטוסים על הקרקע, ו-21 בקרבות אוויר במהלך תקיפת שדות התעופה שלהם במלחמת יוה"כיום הכיפורים <ref>דני שלום, '''כנפי מלחמה כנפי שלום''', עמוד 335 - "מטוסים מוגנים במחסות"</ref>.

*מקטין את פגיעותפגיעוּת כלי הטיס מפני מרבית הנשקים הנפוצים, למעט תקיפה מדויקת רבת עוצמה.

*תהליך הבניההבנייה ארוך, ומחייב תכנון ארוך טווח לצורך מיקום יעיל של השדות (להבדיל מסככת שמש פשוטה, לא ניתן להעתיק את מקום הדת"ק במהירות וביעילות).

*'''מחסות נפרסים''' העשויים [[קוולר]]. אלו ניתנים לפריסה מהירה מעל המטוסים, ומקנים הגנה מפני צליפה בעזרת תותחים ומפני פגיעה של פצצונות מצרר, שהן למעשה אחד מהנשקיםמכלי הנשק הפופולריים ביותר נגד מטוסים חונים.

*'''פריסה בתוך הבסיס''' של המטוסים מקנה למטוסים הגנה מפני ריבוי פגיעות של פצצה בודדת, ומאלץ את הכוח התוקף להקצות למשימת התקיפה יותר מטוסים ויותר פצצות. בדומה לבניית דת"קים, גם פריסה רחבה היא יקרה ואורכת זמן, עקב הצורך ליצור מסלולי הסעה ועמדות חניה בכל שטח הבסיס.