אלפונס רטיסבון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
|||
שורה 20:
רטיסבון הגיב לסיפור המדליה בלעג רב, אך הסכים לענוד אותה על צווארו ואפילו נשא את התפילה. הדבר לא קרב אותו ל[[נצרות]], אך בימים הבאים בילה יותר ויותר בחברתו של הברון דה בוסייר, ששוחח איתו רבות על התנצרות.
ב-20 ב[[ינואר]] [[1842]]- יומו האחרון של רטיסבון ברומא - הגיעו השניים ל[[כנסייה|כנסיית]] סנט אנדריאה דלה פראטה (St. Andrea delle Fratte), לחלוק כבוד אחרון לאחד מ[[הגמון|הגמוני]] הכנסייה שנפטר. דה בוסייר נעלם בחדר פנימי ורטיסבון נשאר לבדו בכנסייה, כש"מדליית הפלא" בידו. לימים תיאר רטיסבון ביומנו את החיזיון שנתגלה לעיניו: אור זוהר בקע מעל ה[[מזבח]] באחת הפינות. במרכז האור נראתה מריה אם ישו "גבוהה, זוהרת, מלאת רוך והוד, ויופייה מכאיב"; שתי ידיה פרושות ומהן יוצאות קרני אור כמתואר על "מדליית הפלא". מריה סימנה לו להתקרב והוא ניגש אליה וכרע ברך. "ברגע בו סימנה לי הבתולה הקדושה בידה," כתב, "נפל ה[[צעיף]] מעל עיניי. לא צעיף אחד, אלא כל הצעיפים שהיו על עיני נעלמו, כמו ש[[שלג]] נמס תחת קרני
האירוע כולו ארך דקות ספורות. "איך אוכל לתאר זאת?", כתב רטיסבון, "מילים אנושיות לא תצלחנה לספר את הבלתי ניתן להיאמר. כל תיאור, ואפילו עילאי, יחלל את האמת הנשגבת שראיתי. הייתי שם, על ברכיי, כולי דמעות... נטלתי את המדליה בידי... ונשקתי בהתרגשות לדמות הבתולה המוקפת באור. זאת הייתה היא!" לימים התוודה: "דבר ידוע הוא שלא פתחתי ספר קודש אחד בימי חלדי, ולא קראתי אפילו עמוד אחד ב[[תנ"ך]]... כל שאני יודע הוא שכאשר נכנסתי לכנסייה ההיא הייתי בוּר גאה, וכשיצאתי ראיתי לפתע הכול בבהירות".
| |||