אחוזת בילטמור – הבדלי גרסאות

בשנות השמונים של [[המאה התשע עשרה]], ג'ורג' וושינגטון ונדרבילט השני, בנו של '''ויליאם הנרי ונדרבילט''', החל לפקוד יחד עם אמו את אזור אשוויל, צפון קרוליינה, לעתים קרובות. הוא אהב מאוד את ה[[נוף|נופים]] ואת ה[[אקלים]] באזור ובחר בו כמיקום המושלם לבניית אחוזה לימי ה[[חורף]]. ג'ורג' הפקיד את המשימה בידיו ה[[אדריכל]] הידוע [[ריצ'רד מוריס האנט]]. האנט שתיכנן בעבר בתים עבור אחדים מבני [[משפחת ונדרבילט]], התבקש ליצור חיקוי של אחוזות צרפתיות בסגנון "[[עמק הלואר]]". ג'ורג' שרצה את הטוב ביותר, שכר גם את אדריכל הנוף הידוע [[פרדריק לו אולמסטד]], עליו הופקד תכנון שטח האחוזה. ג'ורג' דאג אף להקמת חוות ל[[חיות משק]], [[מחלבה]] ועוד, על מנת שהאחוזה תוכל לקיים את עצמה. האחוזה כללה גם [[כפר]] קטן ואף [[כנסייה]].

 

 

אחוזת בילטמור העסיקה רבות את ג'ורג' אשר הקדיש מעט תשומת לב לעסקים המשפחתיים ולהשקעותיו שלו. עלות בנייתה ואחזקתה של האחוזה כילתה את מרבית כספו. לאחר מותו של ג'ורג' ב-[[1914]] מסיבוכים של [[ניתוח]] לכריתת ה[[תוספתן]] שעבר, מכרה אלמנתו את מרבית שטח האחוזה. האחוזה אשר השתרעה במקור על שטח של 500,000 דונם בקירוב, הצטמקה לשטח של 32,000 דונם "בלבד". השטחים הנותרים נרכשו על ידי הממשל המקומי שהפכם ל[[יער]] לאומי. האחוזה אשר נחצית לשניים על ידי נהר "פרנץ' ברוד" נמצאת היום בבעלותה של חברת בילטמור, אשר נשלטת על ידי נכדו של ג'ורג' ונדרבילט.<br>