סטאוראקיוס, קיסר האימפריה הביזנטית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ Gilgamesh העביר את הדף טיוטה:סטאורקיוס, קיסר האימפריה הביזנטית לשם טיוטה:סטאוראקיוס, קיסר האימפריה הביזנטית: מוכן |
החלפות (, סירב , תפקוד, ב-20 בדצמבר) |
||
שורה 32:
המקור העיקרי לקורות חייו של סטאורקיוס הוא [[תאופנס המודה|תיאופנס המוודה]], כרוניקן בן התקופה. בספרו "כרוניקה"{{הערה|The Chronicle of Theophanes Confessor: Byzantine and Near Eastern History, AD 284-813, Oxford: Clarendon Press, 1997}}, תיאופנס אינו חושך את שבטו מסטאורקיוס, אותו הוא מתאר כרכרוכי אשר ירש את סטיותיו ואת אפיו הרע של אביו ניקפורוס, שנוא נפשו של תיאופנס. עם זאת, תיאופנס אינו מצביע על כל פעולה או התנהלות של סטאורקיוס המצדיקה את עמדתו כלפיו.
הרקע ליחסו החד ערכי של תיאופנס לסטאורקיוס, נעוץ ככל הנראה בעמדותיו הנחרצות של תיאופנס בשאלת משבר ה[[איקונוקלאזם באימפריה הרומית המזרחית|איקונוקלאזם]] (איקונומכיה, המלחמה ב[[איקונין|איקונות]]): תיאופנס היה איקונופיל (חובב איקונות) אדוק. הגם שניקפורוס וסטאורקיוס היו איקונופילים ולפחות איקונודולים
== קורות חייו ==
סטאורקיוס נולד במועד לא ידוע בשנות התשעים של [[המאה השמינית]]. היה אח לפרוקופקיה, אשתו של הקיסר [[מיכאל הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית|מיכאל הראשון רנגבה]]. נישא לתיאופנו האתונאית, קרובת משפחתה של הקיסרית [[אירנה האתונאית]]. היה חשוך ילדים
בחודש דצמבר 803 הכתיר אותו אביו לקיסר משותף איתו
בקרב על [[פליסקה]] (Pliska), בירת [[האימפריה הבולגרית הראשונה]], שנערך ב-26 ביולי 811 ובו הובס כל צבא האימפריה הרומית המזרחית שמנה כ-70,000 חיילים, על ידי צבאו של חאן האימפריה הבולגרית, [[קרום (שליט בולגריה)|קרום]] בן טוקטו, נהרג אביו של סטאורקיוס, ניקפורוס הראשון. סטאורקיוס נפצע קשות בקרב (לפי תיאופנוס הוא נפגע בצד ימין של עמוד השדרה, סבל מדם בשתן ושותק בארבע גפיו), והגיע פצוע ודואב אל [[אדירנה|אדריאנופול]], שם הוכרז רשמית כקיסר על ידי הפטריקי סטפן בנוכחות המגיסטרוס תאוקיסטוס (אם כי לא נערך טקס הכתרה רשמי){{הערה| Theophanes, p. 492}}.
על אף פציעתו החמורה, לפי גרסה אחת הוא
תיאופנס טוען כי סטאורקיוס ביקש להעביר את שרביט הקיסרות לאשתו (לפי בקשתה, כיוון שביקשה ללכת בעקבות אירנה), וככל הנראה אחותו ניסתה להרעיל את אשתו
ב-1 באוקטובר 811 ביקש סטאורקיוס מסטפן הפטריקי לנקר את עיניו של מיכאל כדי שלא יוכל לשמש כקיסר ולא ידיח אותו. מזימה זו לא יצאה אל הפועל, שכן סטפן תמך בהמלכתו של מיכאל
לאחר ששמע על הדחתו, קיצר סטאורקיוס את שיערו ועטה לבוש נזירי; הוא הצטרף ל[[מנזר]] לא ידוע של קרוב משפחתו סימאון{{הערה|Theophanes, p. 493}}. מפני שפצעיו הזדהמו נדף ממנו ריח רע, ואיש לא התקרב אליו{{הערה|Theophanes, p. 495}}. חודשים אחדים לאחר מכן, ב-11 בינואר 812, הלך סטאורקיוס לעולמו. אלמנתו, שאף היא פנתה לנזירות עם כל מקורביה, קיבלה מהקיסר החדש ארמון (Ta Hebraïka) והפכה אותו למנזר המוקדש ל[[השילוש הקדוש|שילוש הקדוש]]{{הערה|Theophanes, p. 494}}. בספרו "על הטקסים המלכותיים" (The Book of Ceremonies), טוען [[קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוס]] (Constantine Porphyrogennetos) כי סטאורקיוס ואשתו נקברו במנזר{{הערה|Ann Moffatt and Maxeme Tall; Constantine Porphyrogennetos – The Book of Ceremonies; Canberra; Virginia, Queensland, Australia: Australian Association for Byzantine Studies; 2012, p. 647}}, שמיקומו אינו ידוע כיום.
|