|
ישנן תרבויות אפיה רבות בעולם ובהן נהוגות צורות שונות של שימוש במחמצת. באיטליה לדוגמה נהוגה מחמצת "קשה" (כלומר שאחוז הנוזלים בה נמוך מאחוז הקמח) הנקראת "פסטה מַדְרה" ([[איטלקית]]: ''Pasta Madre'', מילולית: עיסת אם) או "לַויאֵטוׂ מדרה" (איטלקית ''lievito madre,'' מילולית: שמרי אם) הנראית כמו בצק תפוח ואותה משלבים בעיסת בצקים חדשים.
במסורת היהודית, מצווה להשבית את השאור לפני כניסת חג הפסח, זכר ליציאת מצרים בחיפזון, ללא שהות מספקת למחמצת להתפיח את הלחם, כנכתב בספר שמות (י"ב, י"ט): "שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם".
== השאור בהלכה היהודית ==
===איסור על השאור בפסח===
חלק מרכזי ממצוות פסח[[חג הפסח]] הוא האיסוראיסור שלעל אכילת [[חמץ]] ושאור, לפיושאוסר אסרהבמהלך התורההחג בפסחאת אכילת כל אחד מ[[חמשת מיני דגן]] שנגעו במים עד שהחמיצו. איסור נוסף בחג זה הוא השהיית החמץ והשאור בבית. לכן, המשהה ברשותו בפסח שאור בגודל של [[כזית]] עובר באיסורי [[בל יראה ובל ימצא]], כאמור {{הערהציטוטון|מסכתשִׁבְעַת ביצהיָמִים דףשְׂאֹר זלֹא עמודיִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם|{{תנ"ך|שמות|יב|כט}}}}.{{הערה|{{בבלי|ביצה|ז|ב}}.}}{{הערה|הרב [[אליעזר מלמד]] [https://ph.yhb.org.il/04-02-03/ הלכות פסח, מהו חמץ ומהו שאור?] באתר [[פניני הלכה]]}}.
=== כשרות השאור ===
עקרוניתבדרך כלל, מאכל לא כשר ש"נפסל מאכילת כלב" על פי ההלכה היהודית כבר התבטל ממנו האיסור. אבלאולם, כאשר הפסילה של המאכל מאכילת כלב משמשת לטובת השבחת מאכלים אחרים, כמו שׂאור שמוכנס לעיסה כדי להתפיח אותה הוא נותר בחשיבותו ובאיסורו ואוסר את המאכל שאותו השביח{{הערה|[[תוספתא]] ביצה א, ה}}{{הערה|הרב [[אליעזר מלמד]] [https://ph.yhb.org.il/17-37-07/ כשרות מוצרים שגדלו על מצע אסור] באתר [[פניני הלכה]]}}.
==קישורים חיצוניים==
| 