אלעזר בירבי קליר – הבדלי גרסאות

הסגנון זכה לביקורת רבה בתקופות הבאות. ב[[תור הזהב של יהדות ספרד]] נחשבו רבים ממאפייני הסגנון הקלירי פסולים לשירה איכותית. [[אברהם אבן עזרא]] סיכם את ביקורתו בפירושו על הפסוק "על כן יהיו דבריך מעטים" (קהלת ה', א'):

:"יש בפיוטי רבי אליעזר הקליר מנוחתו כבוד, ארבעה דברים קשים: הדבר האחד כי רובי פיוטיו חידות ומשלים (...) והדבר השני, שפיוטיו מעורבים בלשון [[תלמוד]], וידוע כי יש כמה לשונות בתלמוד ואינמו [[לשון הקודש]] (...) והדבר השלישי, אפילו המלות שהם בלשון הקודש יש בהם טעויות גדולות (...) כי לשון הקודש ביד רבי אליעזר [הקליר] נ"ע עיר פרוצה אין חומה, שיעשה מן הזכרים נקבות והפך הדבר (...) אמר אחד מחכמי הדור, הוצרך לומר [באחד מפיוטיו: "שושן עמק] אֻיְמָה", בעבור שתהיה חרוזתו עשירה. השיבותי, אם זאת חרוזה עשירה, הנה יש בפיוטיו חרוזים עניים ואביונים מחזרים על הפתחים, שחיבר הר עם נבחר...".

 

בלשונו של הקליר זלזלו גם אנשי [[תנועת ההשכלה]] ואנשי [[תחיית הלשון העברית]]. [[מנדלי מוכר ספרים]] טבע את הפועל "מתאצקוצצים" כדי ללגלג על סגנונם הסתום - בעיניו - של הפייטנים, ו[[ביאליק]] כינה את הסגנון "אבני חצץ של אץ קוצץ". רק עם התגברות המחקר במאה העשרים, ועם גילוי אוצר גדול של פיוטים בני התקופה ב[[גניזת קהיר]], עמדו החוקרים על עושרו ועל מורכבותו של הסגנון הקלירי. מילים רבות שנתחדשו בפיוטיהם של הקליר ובני דורו נכנסו אל העברית החדשה.