פסק דין אתא נגד שוורץ – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 39:
== סוף דבר ==
למעשה, אף על פי שהתוצאה המשפטית הייתה ששר האוצר רשאי להפקיע את הקרקע, עדויות שונות מצביעות על כך שלבסוף סגרו הצדדים על עסקה למכירת הדירה. המכירה נשמרה בסוד מחשש ששכנים נוספים ידרשו תשלום דומה לזה שהובא לשוורץ, ובאופן רשמי המכירה נעשתה בצורה של הפקעה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www-nevo-co-il.eu1.proxy.openathens.net/books/כתבי%20עת/כתבי%20עת/מעשי%20משפט/כרך%20י/maasei_mishpat-10-279.pdf|כותרת=OpenAthens / Sign in|אתר=www-nevo-co-il.eu1.proxy.openathens.net|שפה=en|תאריך_וידוא=2022-03-30}}</ref>
== ההיבט התאורטי ==
פסק דינו של השופט שמגר נושא סממנים בולטים של גישה תיאורטית המכונה צדק מתקן: השפה המדוברת הפסק הדין היא שפה של זכויות. מרחב השיקולים נשאר בגדרי סעיף 74, שמתייחס לאינטרסים של המזיק והניזוק, בלי התייחסות לאינטרס הציבורי. מוקד העניין הוא הניזוק והסעד המגיע לו, יותר מאשר חופש הפעולה של המזיק. שמגר אף דוחה בעצמו את הגישה הכלכלית וטוען שהיא לא תואמת את מטרות דיני הנזיקין:
{{ציטוט|תוכן=אין יסוד לסברה כאילו יש לערכים כלכליים השוואתיים משקל מכריע, הקובע, כאילו על-פי נוסחה מתימטית, את התוצאה בבחירת התרופה. סברה זו מתעלמת מן המרכיב היסודי של הסוגיה המשפטית שבפנינו, שהיא הגנת האדם בפני פגיעה והבטחת קיום אנושי בתנאים סבירים. מדידת זכויותיו בנזיקין של הפרט על-פי משקלו הכלכלי ותו לא, היא דבר שאין הדעת סובלתו|מקור=שמגר, ע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' זאב שוורץ, ל(3) 785 (1976)}}
== קישורים חיצוניים ==
| |||