כלכלה התנהגותית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של גפן אקורד (שיחה) לעריכה האחרונה של KotzBot
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: אינדיבידואל
שורה 16:
תרומה חשובה להתפתחות הכלכלה ההתנהגותית העלה ב[[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] וב[[שנות ה-50 של המאה ה-20]] ה[[סוציולוג]] ואיש [[מדע המדינה]] [[הרברט סימון]], זוכה [[פרס נובל]] לכלכלה, שהתמקד בתחום קבלת ההחלטות בתנאי אי ודאות. סימון, שביקש למזג את התאוריה הכלכלית עם [[מתמטיקה]] ו[[סטטיסטיקה]], הצביע על־כך שלא ניתן להראות כי היזם בשוק פועל באופן רציונלי המכוון למקסום רווחים. היזם בשוק ניצב בפני מצבים של אי ודאות ביחס לעתיד ומול קשיים ועלויות הכרוכים בקבלת מידע בהווה. מסיבה זו, יכולתו לקבל החלטה רציונלית לחלוטין מוגבלת. במצב כזה של [[רציונליות מוגבלת]] יעדיף אדם לבחור פתרון שאינו אופטימלי, אך מספק מבחינתו.
 
במקביל לתאוריה זו התפתחה תאוריית התועלת הצפויה (Expected Utility Theory) של [[משפט פון נוימן-מורגנשטרן|פון נוימן ומורגנשטרן]] משנת 1947. תאוריה זו התבססה על כך שאנשים מקבלים החלטות אופטימליות, כלומר בעלות תועלת גבוהה, באמצעות משקולות החלטה במקום הסתברויות, כפי שהיה נהוג לחשוב בתפיסת ה"אדם הכלכלי". בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים, על בסיס עבודתם של הרברט סימון ופון נוימן ומורגנשטרן, החלו חוקרים להתמקד בבניית מודלים תיאוריים שונים של החלטה אינדיווידואליתאינדיבידואלית תחת סיכון, המשלבים את ההסתברות של הסתברויות של תוצאות בודדות עם משקלות החלטה.
 
=== כהנמן וטברסקי ===