כניעת גרמניה הנאצית – הבדלי גרסאות

== רקע ==
[[קובץ:Timeloberg – 030545.jpg|ממוזער|[[ברנרד לו מונטגומרי|מונטגומרי]] (שני משמאל) מקבל את המשלחת הגרמנית בראשות [[הנס-גאורג פון פרידבורג|פון פרידבורג]] (מחזיק מסמך). מימין-אדמירל גרהרד וגנר; גנרל הנס קינצל. [[3 במאי]] [[1945]]]]
לקראת סיום מלחמת העולם השנייה, גרמניה הנאצית התמוטטה אל מול התקדמות [[הצבא האדום]] ממזרח וצבאות [[בעלות הברית]] ממערב. בסוף [[אפריל]] החלו כוחות הצבא האדום לחדור ל[[ברלין]]. ב־[[30 באפריל]] [[מותו של אדולף היטלר|התאבד]] ה[[פיהרר]] [[אדולף היטלר]] יחד עם אשתו הטריה [[אווה בראון]] ב[[פיהררבונקר|בונקר הפיקוד]] בברלין. ב[[צוואתו האחרונה של אדולף היטלר|צוואתו הפוליטית]] הצדיק היטלר את התפשטות גרמניה למזרח, האשים במפלה את היהודים, והוקיע את ראשי הצבא והמפלגה, כ[[הרמן גרינג]] ו[[היינריך הימלר]] כבוגדים, שכן רצו לנהל משא ומתן עם בעלות הברית. היטלר פיצל את תפקיד הפיהרר לשניים ומינה את [[גרנד-אדמירל|גרוס אדמירל]] [[קארל דניץ]], מפקד [[קריגסמרינה|הצי הגרמני]], ליורשו כ[[נשיא גרמניה|נשיא המדינה]], ואת [[יוזף גבלס]] ל[[קנצלר גרמניה]]. למחרת פורסם ב[[רדיו]] הגרמני שהיטלר נהרג בקרב מול הצבא האדום כחלק מהתעמולה הנאצית של סוף המלחמה.
 
העיר ברלין נכנעה לסובייטים ב־[[2 במאי]], [[הנפת הדגל הסובייטי מעל בניין הרייכסטאג|ודגל ברית המועצות הונף מעל בניין הרייכסטאג]]