השושלת האפשארית – הבדלי גרסאות

לאחר מותו של נאדר שאה, תפס אחיינו, עלי קולי, את כס המלכות וטען לעצמו את התואר עאדִל שאה ("השאה הנוהג בצדק"). הוא ציווה להוציא להורג את כל בניו ונכדיו של נאדר שאה, למעט [[שאהרוח]] {{אנ|Shahrokh Shah}} בן ה-13, בנו של רזא קולי.
עאדל שאה טעה כששלח את אחיו, אבראהים, לשמור על הבירה [[אספהאן]]. אבראהים החליט להציב את עצמו כיריב לשאה. הוא הביס את עאדל שאה בקרב, עיוור אותו ולקח לעצמו את כס המלכות בו שלט עאדל פחות משנה. בינתיים, קבוצה של קצינים שחררה את שאהרוח מכלאו שבעיר [[משהד]] והכתירה אותו לשאה באוקטובר של שנת [[1748]]. אבראהים הובס ונהרג בשבי בשנת 1750. גם גורלו של עאדל לא שפר עליו: הוא הוצא להורג לבקשת אלמנתו של נאדר שאה. שאהרוח הודח למשך זמן קצר על ידי שליט בובות אחר, [[סולימאן השני]]. למרות עוורונו, הוחזר שאהרוח לשלטון על ידי תומכיו. הוא מלך במשהד מ[[שנות ה-50 של המאה ה-18]], ורוב תחום שלטונו הוגבל לאזור ח'וראסאן. בשנת [[1796]], נכבשה משהד על ידי [[מוחמד ח'אן קאג'אר]] {{אנ|Agha Mohammad Khan Qajar}}, מייסדה של [[השושלת הקג'ארית]]. הוא עינה את שאהרוח כדי שהלה יגלה לו את מיקום אוצרותיו של נאדר שאה. בעקבות העינויים שעבר, מת שאהרוח מפצעיו, ועמו מתה ונכחדה השושלת האפשארית.