מטיף – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
+קרדיט לצייר
מ ←‏לאורך ההיסטוריה: מונח מקובל יותר היום
שורה 6:
מטיפים נפוצים ברוב התרבויות. למשל, [[כומר]] [[נצרות|נוצרי]] בבוקר יום ראשון עשוי להטיף בכנסייה, ו[[אימאם]] אסלאמי מטיף במסגד. באסלאם, תפקיד המטיף נקרא כללית [[דעוה|דאעי]], ומטיף שנושא דרשות ביום שישי אחר הצהריים נקרא [[ח'טבה|ח'אטיב]].
 
בנצרות מימיה הקדומים הייתה הדרשה חלק חשוב מטקסי הדת. דרשות עודן מרכזיות גם [[נצרות קתולית|בנצרות הקתולית]] וגם [[נצרות פרוטסטנטית|בפרוטסטנטית]]. בדרך כלל מטיפים נוצרים באים משורות הכמורה, אך במסורות מסוימות, כגון בזרם ה[[מתודיזם|מתודיסטי]], ישנם גם מטיפים הדיוטות[[עמאי|עמאים]]. שמו הרשמי של [[דומיניקנים|המסדר הדומיניקני]] הוא "מסדר המטיפים" (בלטינית ''Ordo Praedicatorum''); נזירים ממסדר זה הוכשרו להטיף בפומבי בשפות המקומיות (להבדיל מלטינית), ו[[דומיניקוס הקדוש|דומיניק הקדוש]] ייסד את המסדר כדי להטיף ל[[קתרים]] של דרום [[צרפת]] בתחילת המאה השלוש עשרה. אף [[פרנציסקנים|הפרנציסקנים]] הם מסדר הטפה בולט; מטיפים נודדים, בדרך כלל נזירים, היו מאפיין חשוב של הקתוליות של סוף [[ימי הביניים]].
 
ברוב זרמי הנצרות בראשית המאה ה־21, משך דרשות המטיף לא חורג מ־40 דקות, אבל היסטורית מטיפים דרשו גם שעתיים ושלוש<ref>Francis, 10</ref>, ועשו שימוש בטכניקות [[רטוריקה]] ותיאטרון לשמירה על קשב קהלם. טכניקות כאלה כבר אינן מקובלות בזרמים המרכזיים בנצרות.