חרסינה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: הייתה, ארצות הברית, ,, \1שנייה\2, צלזיוס, \1ניסיו\2\3, \1, תעשיי\1
מ ניסוח
שורה 7:
שמה של החרסינה בעברית<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://hebrew-academy.org.il/2018/10/10/%D7%97%D7%A8%D7%A1%D7%99%D7%A0%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%9E%D7%94/|הכותב=צוות האקדמיה|כותרת=חרסינה על שום מה?|אתר=האקדמיה ללשון עברית}}</ref> הוא [[הלחם]] של המילים [[חרס]] ו[[סין (אזור)|סין]], מכיוון שהומצאה בסין . גם בשפות רבות אחרות חרסינה קרויה על שם סין, למשל ב[[אנגלית]] היא מכונה לעיתים China. המילה "פורצלן" (מאנגלית: porcelain) הגיעה ללשונות אירופה מאיטלקית, porcellana, שם היא מופיעה לראשונה במאה ה-13, ומציינת צדף מסוג "[[פי-הכושי (חילזון)|פי-הכושי]]", וזה השם בו תיאר [[מרקו פולו]] את הכלים שראה בסין<ref name=":1">{{קישור כללי|כתובת=https://www.britannica.com/art/porcelain|הכותב=-|כותרת=Porcelain|אתר=אנציקלופדיה בריטניקה}}</ref>.הקשר לחרסינה הוא כנראה השקיפות המזכירה את הצדף.
 
בניגוד לכלי [[חרס]] אחרים, המאופיינים במשקל גבוה, עובי, אטימות לאור ונקבוביות, את החרסינה ניתן לעבד למוצרים דקים ביותר, שקופים למחצה, קלים ואטומים לנוזלים.
 
==היסטוריה==
ה[[סין (אזור)|סינים]] היו הראשונים שייצרו כלי חרסינה. ההתחלה הייתה כבר בתקופת [[שושלת טאנג]], ב[[המאה ה-7|מאה ה-7]], אולם חרסינה באיכות גבוהה פותחה רק בתקופת שושלת יואן, ב[[המאה ה-13|מאה ה-13]]. כלי החרסינה הסיניים נחשבו למוצרי יוקרה והיו מבוקשים ביותר בקרב ה[[אצולה]] ה[[אירופה|אירופית]]. אחד הסגנונות הפופולריים היה סגנון [[סנקאי]] (סגנון שלושת הצבעים), שהשפיע על עיצוב כלי הקרמיקה ב[[המזרח התיכון|במזרח התיכון]], ב[[יפן]] וגם ב[[איטליה]]. הסינים שמרו בקפדנות על סוד ייצור החרסינה, שהיה נעוץ בערבוב ה[[חרסית]] הלבנה הסינית עם [[פגמטיט]], ושריפה בטמפרטורות גבוהות. באמצע [[המאה ה-17]], עקב [[מלחמת אזרחים|מלחמת האזרחים]] בסין, נפסק יצוא כלי החרסינה. הסוחרים ה[[הולנדים]], אשר קיימו יחסי מסחר הדוקים עם [[יפן]], עודדו את תעשיית החרסינה היפנית למלא את החסר בשוק האירופי. בתקופה זו, יצור חרסינה יפנית עשה את צעדיו הראשונים והתבסס על ידע שנרכש בקוריאה ושימש בתעשייה מסורתית של קרמיקה<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.metmuseum.org/toah/hd/jpor/hd_jpor.htm|הכותב=Anna Willmann|כותרת=Edo -Period Japanese Porcelain|אתר=אתר מוזיאון המטרופוליטן|תאריך=אפריל 2011}}</ref>. המעבר מיצור קרמיקה ליצור חרסינה התאפשר בשל גילוי חרסית לבנה, דומה לזו הסינית, ביפן עצמה. מוצרי חרסינה אלה היו בעלי עיטורים כחולים על הכלי הלבן, כדי להתאים לקהל שהיה מורגל לעיטורים הסיניים בצבעים אלה.
 
בשל הביקוש הנרחב והמחיר הגבוה, נמשכו באירופה הניסיונות לחקות את החרסינה הסינית. בסקסוניה המאמצים הללו היוו משימה לאומית, בהובלת השליט המקומי, [[אוגוסט השני, מלך פולין|אוגוסט השני]], חובב אומנות מושבע. ב-[[1708]] הציעו {{קישור שפה|2=Ehrenfried Walter von Tschirnhaus|3=אהרנפריד ואלטר פון צ'ירנהאוס}} ו[[יוהאן פרידריך בטגר]] לערבב חרסית (קאולין) עם [[פצלת השדה]] (פטונטס)<ref>{{קישור כללי|כתובת=arxiv.org/abs/physics/060111|הכותב=C.M.Queroz, S. Agathopoulos|כותרת=The Discovery of European Porcelain Technology|אתר=אוניברסיטת קורנל|תאריך=17 בינואר 2006}}</ref>[[1708|.]] מרשם זה אומץ ואיפשר לראשונה ייצור חרסינה באירופה לראשונה, בעיר [[מייסן]], אשר ב[[סקסוניה]] (כיום ב[[גרמניה]]). בראשית המאה ה-19, באנגליה, {{קישור שפה|2=Josua Spod|3=ג'ושוע ספוד}}<ref name=":1" /> הוסיף [[אפר]] [[עצם|עצמות]] לתערובת החרסינה והתקבל מוצר עמיד יותר, שהועדף ב[[אנגליה]] וב[[ארצות הברית|ארצות הברית]].
 
כדי לייצר חרסינה<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=madehow.com|הכותב=-|כותרת=Porcelain|אתר=City-Data|תאריך=2011}}</ref> מערבבים יחד [[קאוליניט]] ו[[פצלת השדה]] מותכת, מסוג פטונטס, וטוחנים אותם לאבקה עדינה. לתערובת זו מוסיפים מים ומעצבים את הצורה את המוצר שורפים בתנור, בטמפרטורה גבוהה במיוחד - כ-1160 [[מעלות צלזיוס]]. לאחר השרפה מושחים זיגוג על המוצר ושורפים אותו בפעם השנייה, כדי להעניק לו את הברק הסופי. כלי החרסינה הראשונים היו לרוב לבנים וחסרי עיטורים, אך עם הזמן נוספו להם עיטורים רבים מסוגים שונים ובטכניקות שונות. האומנים הוסיפו את הציורים מתחת לזיגוג, בין השריפה הראשונה לשנייה. לפעמים, הציור על הכלי חייב שריפה שלישית, בטמפרטורה נמוכה יותר,740-820 מעלות צלזיוס.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://sites.google.com/site/vsxrzmhurgkpurmki/xehrvvxyurh|הכותב=הדס רז|כותרת=קצת על חרסינה ופורצלן|אתר=האתר של הדס רז}}</ref>