הטריטוריות החדשות – הבדלי גרסאות

האי [[הונג קונג]] הועבר לבעלותם של ה[[בריטניה|בריטים]] בשנת [[1841]], בשנת [[1860]] הועברו בנוסף חלקים של חצי האי [[קאולון]]. ה[[קולוניה]] הבריטית באי הונג קונג משכה מספר רב של סינים ומערביים לחפש את הצלחתם באי. אוכלוסיית האי צמחה במהירות והמקום הפך לצפוף ביותר. התפרצות מחלת ה[[דבר (מחלה)|דבר]] בשנת [[1894]] הדאיגה ביותר את ממשלת הונג קונג. נוצר צורך להרחיב את שטח הקולוניה, כדי לספק מרווח מגורים לאוכלוסייה המתפתחת. תבוסתה של שושלת צ'ינג ב[[מלחמת סין–יפן הראשונה]] הוכיחה כי השושלת אינה מסוגלת להגן על עצמה. [[נמל ויקטוריה]] והעיר היו חשופים לכל התקפה אפשרית מגבעות קאולון.

 

 

בראותה את כל הסגות הגבול האירופאיות בסין, החלה בריטניה לחשוש לנכסיה שלה, קרי הונג קונג. על-פי סעיף בהסכמי ב[[ועידת פקין]], שקבע כי בריטניה היא המדינה הדומיננטית באזור, דרשה בריטניה את הרחבת שליטתה בקאולון כתגובה להתפרסותם של שאר מדינות המערב באזור.