ABS – הבדלי גרסאות

ABS לעצור לחלוטין את הגלגל. גלגל שפסק מלהסתובב מוגדר כגלגל "נעול", ואחיזתו בדרך קטנה בהשוואה לגלגל שאינו נעול כיוון שהוא מחליק על משטח הנסיעה., כמות אחיזת הכביש של הצמיג מוגבלת. בעזרת אחיזה זו מייצר הצמיג אחיזה בכביש ("Traction") עבור תפקודי האצה, היגוי ובלימה. במצב של בלימה ונעילת הגלגלים כאמור, הנהג מבקש להאט את הרכב יותר ממה שמגבלות האחיזה שלו מאפשרות, דבר הגורם להחלקת הצמיג. חסרונות נעילת הגלגלים הם:

* אובדן יכולת היגוי: הפניית הרכב באמצעות היגוי מתבצעת בשילוב שני גורמים - זווית היגוי (סיבוב ההגה) וגלגול הצמיג. עם נעילת הגלגלים הקדמיים מופסק גלגול הצמיג ולכן אובדת יכולת ההיגוי של הרכב. ההגה ירגיש רך, ואולי ישאף להסתובב מעצמו לכיוון כלשהו, וכל ניסיון להפנות את הרכב באמצעותו לא יניב תוצאות היגוי מוכרות, וייתכן שמרחק העצירה יתארך עוד יותר (כי הרכב <u>מחליק</u> ולא 'מתגלגל' לפי הגלגלים), כיוון שהטיית הגלגלים תציב את דופן סוליית הצמיג כנגד הדרך(לדוגמא: אם הנהג יפנה את כל ההגה לימין אז בעצם יהיה הצד השמאלי ="הדופן" של הגלגל מנוגד להמשך הנסיעה \החלקה שאינו פונה ימינה), ולדופן זו אחיזה פחותה מזו של מרכז הצמיג (כלומר,לפי הדוגמא: השפעת הצד השמאלי של הגלגל להסיט את כיוון הנסיעה, קטנה מאשר ההשפעה של כל המרכז של הגלגל שמחליק על הכביש. ולכן הרכב ימשיך בכיוון ההחלקה ולא 'יקשיב' להגה). אובדן יכולת ההיגוי היא תופעה נפוצה אותה חווים נהגים במכוניות ללא ABS וזאת כיוון שהגלגלים הקדמיים שואפים להינעל לפני הגלגלים האחוריים, כיוון שמערכות הבלימה מעבירות אל הגלגלים קדמיים יותר כוח בלימה. כל אחיזת הכביש של הצמיגים נמצאת בשימוש לצורך הבלימה, ומסיבה זו לא נותר כוח הצמדה צידי עבור פעולת ההיגוי.

* שחיקה מוגברת: עם החלקת הצמיג, ייווצר [[חיכוך]] בינו לבין הדרך. כלומר: ההאטה שהתבצעה על ידי חיכוך הרפידות והגלגל, תבוצע עתה על ידי חיכוך הצמיג והדרך. לכן, במצב של כביש יבש, נוטה הצמיג להישחק בקצב מוגבר. פעולה זו גורמת גם להארכת מרחק העצירה, כיוון ששכבת גומי מותך נבנית תחת הצמיג ומקטינה את החיכוך המאט.

# '''בלימה לסירוגין''': שיטה ישנה, ששימשה ברכבים ישנים, שבלמיהם נטו להישחק ולהתחמם מהר. בשיטה זו, לוחצים על דוושת הבלם, ומשחררים את הלחץ, ואז לוחצים בשנית, וחוזר חלילה. באופן תאורטי, בלימה זו מאפשרת לעבור דרך נקודת שיא הבלימה מספר פעמים ללא צורך במיומנות רבה מצד הנהג. עם זאת, התרחיש המצוי הוא בלימה ב"פמפום" מאוד לא יעיל, אשר מאריך את מרחק העצירה, ואינו משפר את יכולת ההיגוי ויציבות הרכב.

# '''בלימה מתגברת:''' זוהי שיטה יעילה יותר, בה נלחצת דוושת הבלם באופן פרוגרסיבי תוך "גישוש" אחר נקודת טרום הנעילה. לאחר הגעה לנקודה זו, שומר עליה הנהג בעזרת שינויים מתמידים בלחץ הבלם, לרוב על ידי הרפיה ממושכת ואיטית של הדוושה במהלך הבלימה. הבעיה בבלימה זו היא שעד ההגעה לנקודת הבלימה, קיים פרק זמן לא מבוטל שבו הנהג בולם חלש מידי. בנוסף, קיים צורך במיומנות גבוהה לצורך זיהוי נקודת שיא הבלימה והשמירה עליה. זוהי אגב סוג הבלימה שכלפיו נוטים נהגים באופן אינסטקטיבי ובלתי-מודע, כיוון שהרגלי הנהיגה שלנו מתבססים על בלימה עדינה וחלקית, ולכן הנטייה הטבעית היא לבלום חלש ולהגביר, גם מתוךבמקרים של חשש מהחלקה ומפגיעה מאחור.

# '''בלימה נסוגה:''' זוהי השיטה המקובלת בנהיגה ספורטיבית, כיוון שהיא מאפשרת ניצול מקסימלי של הבלמים, וכך מאפשרת לנהגי מרוץ לבלום באופן מתמיד וזורם בנקודת שיא הבלימה, וכך לבלום מאוחר ככל האפשר לפני פניה, לצורך כניסה איטית לסיבוב. בשיטה זו, כוח הלחיצה הוא החזק ביותר בתחילת התהליך (בניגוד לגישה הפרוגרסיבית), מכיוון שדווקא אז קיים צורך גדול בהאטה חזקה יותר, מכיוון שכוחש[[התמד|כוח ההתמדה]] ([[התמד|אינרציה]]) הדוחף את המכונית גדול יותר, עקב מהירותה הגבוהה. לאחר מכן, מעביר מרפה הנהג בהדרגתיות מן הדוושה ומעביר את כל יתרת השטח (=המרחק) המוקדש לבלימה לפני הסיבוב בהרפיה הדרגתית של דוושת הבלם, כדי לשמור את הגלגלים בנקודה של סף הנעילה. בהוראת מצבי חירום בנהיגת כביש, מקובל להורות שיטה זו כאשר בתחילת התהליך לוחץ הנהג על הדוושה בכל כוחו ונועל את הגלגלים, ורק אז משחרר אותם מהנעילה. טעות האנוש הנפוצה במצב זה היא בלימה חלשה מידי, או שחרור גדול מידי של הבלם.

# '''בלימה במלוא-העוצמה:''' זוהי שיטת בלימה היוצאת מנקודת הנחה שבמצב חירום, בו הנהג נתקף [[בהלה]], אי אפשר לסמוך על פתרונות אנושיים, ולכן יש לבלום בכל הכוח. בלימה זו תנעל את הגלגלים או, לחלופין, תפעיל את מערכת ה-ABS, אם הרכב מצויד בשכמותה.{{הערה|[http://www.maslulim.co.il/articles-safe/32 מערכות עזר לבלימת חירום], באתר "מסלולים"}}

החלקה בזמן בלימה מונעת ממערכת ההיגוי של הרכב לתפקד באופן מיטבי, עד כדי שיתוקהשיתוק המוחלטמוחלט שלה, ועלול להוביל להתרחשות [[תאונת דרכים|תאונות דרכים]]. מערכת ABS מונעת החלקה ומאפשרת את המשך השליטה בהיגוי, על ידי דגימה רציפה של מהירות הגלגלים והשוואתה למהירות כלי הרכב. אם מזוהה מצב חריג של האטה במהירות הגלגל שאינה תואמת את ההאטה במהירות הרכב, מתבצעים ניתוקים רגעיים של הבלם, כדי לחדש את גלגולו במהירות הרגעית הרצויה. מערכת ה-ABS נועדה לחקות טכניקות בלימה "מתקדמות" כמו אלו שהוצגו לעיל. מערכות ABS ישנות, שהותקנו בכלי רכב בין סוף שנות ה-80 ובחלק מכלי הרכב של שנות התשעים המוקדמות, חיקו בלימה לסירוגין, על ידי שחרור מוחלט של כל מערכת הבלמים עם זיהוי נעילה. יכולתן של מערכות אלו לקצר את מרחק העצירה, או לעבוד בכלל, הייתה נמוכה, ולרוב התוצאה הייתה מרחק בלימה מוארך כמעט על כל משטח. רוב מערכות ה-ABS המודרניות, פועלות ביעילות גבוהה יותר ובדמיון רב לבלימה מדויקת על סף הנעילה. על-גבי משטחים שאחיזת הצמיג בהם גבוהה, כמו כביש אספלט יבש וטוב, תיתכן הארכה קטנה ולרוב זניחה במרחק הבלימה. עם זאת, על גבי משטחים חלקים, תקצר המערכת את מרחק העצירה באופן משמעותי. בנוסף, המערכת תשאיר את השליטה ברכב על ידי ההגה בידי הנהג, אשר יוכל להתחמק מן המכשול אם מרחק העצירה אינו מספק. רצוי לציין שעצם היכולת לבלום בעוצמה מקסימלית עם הופעתו של מצב חירום, וכן היכולת להימלט מן המכשול בעזרת ההיגוי לאחר התחלת הבלימה ("[[בלימת חמיקה]]"), אינן פעולות אינסטנקטיביות ודורשות תרגול מקצועי.

למערכת ABS בכלי רכב מספר חסרונות. נהגים הנוהגים בכלי רכב המצויד במערכת אך אינם מכירים אותה עלולים להירתע מהתקתוק המורגש בדוושת הבלם בעת כניסתה לפעולה, בייחוד בבלימה על גבי משטח חלק. מצב זה עלול להוביל להרפיית הלחץ מדוושת בעת [[בלימת חירום]] ובכך להגדיל את מרחק הבלימה. כמו כן, נודע כי קיום המערכת בכלי הרכב גרם לעיתים לנהגים לתחושת ביטחון שווא שהובילה להתנהגות כביש אגרסיבית. במצב של בלימת חמיקה, פעולת הגה חדה תוך בלימה בעזרת ה-ABS במהירות עלולה לגרום לתגובה חריפה מן הצפוי, ולפגיעה במכשולים אחרים. בבלימה בעקומה, יכול הרכב לנטות לתתל[[תת-היגוי]] (הרחבת קשת הפניה) או ל[[היגוי יתר]] קלים.