גועל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←קישורים חיצוניים: תיקון פרמטרים בתבנית:מפתח |
Sold channel (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
[[קובץ:Disgust2.jpg|שמאל|ממוזער|150px|[[הבעת פנים|הבעת פניה]] של ילדה
'''גועל''' הוא תחושה שקשורה באופן טיפוסי לדברים שנתפשים כלא [[היגיינה|נקיים]], לא [[אוכל|אכילים]] או מזיקים. גועל ביסודו משמש כרגש הגנתי, הגנה אוראלית, התרחבות מעבר לשימוש זה (למשל, היגיינה אישית ו[[מוות]]) היא תוצאה של [[אבולוציה תרבותית]]{{הערה|שם=:0|{{צ-מאמר|מחבר=Rozin, P., J. Haidt, and C. R. McCauley|שם=Disgust. In Handbook of emotions|כתב עת=Guilford Press|שנת הוצאה=1993}}}}. בספרו ''The Expression of the Emotions in Man and Animals'', כתב [[צ'ארלס דרווין|דרווין]] כי גועל מתייחס לדבר מה מבחיל, בראש ובראשונה בהקשר של [[חוש הטעם]], בין אם באופן ממשי או דמיוני; ולאחר מכן לדברים המעוררים תחושות דומות באמצעות חוש ה[[ריח]], ה[[מגע]] ואף ה[[ראייה]]. כמו כן, דרווין גם הוא מנה אותו כאחד מששת הרגשות הבסיסיים.
שורה 16:
ניתן לחלק את תחושת הגועל לגועל פיסי, כמתואר למעלה ולגועל מוסרי - תחושה דומה הקשורה לפעולות אנושיות. ב[[דימות תהודה מגנטית תפקודי]] (fMRI) נמצאה חפיפה בין אזורי מוח המופעלים מהצגת גירוי מעורר גועל לאלו המופעלים בהצגת התנהגות מינית לא מוסרית ([[גילוי עריות]]), התנהגות לא מוסרית שאינה קשורה למין לא עוררה גועל{{הערה|1=:Jana Schaich Borg et al; Infection, Incest, and Iniquity: Investigating the Neural Correlates of Disgust and Morality; Journal of Cognitive Neuroscience 20:9, pp. 1529–1546, 2008}}. ממצאים אלו מחזקים את הרעיון שמקורו האבולוציוני של המוסר האנושי (ובפרט האיסורים המיניים) הוא בגועל. יש טעמים הדוחים תינוקות והם מגיבים במחוות גועל ברורות אליהם. אבל הבחילה היא גם רגש "פלסטי" מאוד שקל לעצב לפי מוסכמות חברתיות. כך למשל משומרת מערכת הקאסטות בהודו באמצעות תחושת הגועל של בני הקאסטות הגבוהות מפני ה"טמאים".
[[קובץ:Disgust1.jpg|ממוזער|הבעת פנים המשדרת גועל]]
תחושת גועל מתעוררת במקרים הבאים: ראשית כאשר חומרים מעוררי גועל כבר נאכלו בעבר וגרמו לתגובה פיזיולוגית כמו בחילה או הקאה, מערכות זיכרון מעורבות כדי לאחסן את הסיכון של מקור החומר כמזהם, מגעיל{{הערה|שם=:2}}. בנוסף, רמזים חזותיים לנוכחות חומרים מעוררי גועל מכינים את הגוף להילחם בחומרים אלה (עצירה, זריקה, יריקה וכו'). יתר על כן, כאשר רואים מישהו שעושה משהו מגעיל בפומבי מעורר תחושת הגועל. יתרה מזאת, כאשר רואים מישהו עושה הבעת פנים של גועל מנסים להבין ממה הוא נגעל על מנת להימנע מזה{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Curtis, V.; Biran, A|שם=Dirt, disgust, and disease: Is hygiene in our genes?|כתב עת=Perspectives in Biology and Medicine|כרך=44(1)|עמ=17–31|שנת הוצאה=2001}}}}. לבסוף, תחושת הגועל עשויה להתעורר כאשר אדם מבצע הערכה קוגניטיבית כלפי חפץ, או אדם מסוים, ומפרש אותם כמזוהמים או לחלופין לא היגייניים.
התנהגויות דחייה/גועל של הגוף מגיעות בעקבות שני חוקים{{הערה|שם=:0}}: "חוק ההדבקה"- מתייחס לנטייה להתנהג כאילו המגע החטוף עם האובייקט מועבר באופן קבוע לאובייקט האחר. "חוק הדמיון"- מתייחס לעובדה כי אנשים נוטים לייחס את מראה התמונה כמציאות.
| |||