מדד גלאזגו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Yonidebot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: דוגמה$1; וכדומה;
תיקון קישור+זוטא
שורה 1:
'''מדד גלאזגו''' (Glasgow Coma Scale ובקיצור GCS) (מילולית:מדד גלאזגו לתרדמת) הוא מדד [[נוירולוגיה|נוירולוגי]] לרמת ה[[הכרה]] של בן-[[אדם]]. מטופל מוערך לפי מספר קריטריונים קבועים וסיכום הנקודות הוא מדד הגלאזגו של החולה (או GCS). תוצאת מדד הגלאזגו מסייעת לניבוי סיכויי ההתאוששות של החולה.
 
למרותאף על פי שבהתחלה נעשה שימוש במדד רק על מנת להעריך את רמת ההכרה לאחר פציעת [[ראש]]. כיום, המדד מיושם למגוון תחומים. המדד פורסם בשנת [[1974]] על ידי גראהאם טיסדייל ובריאן ג'.ג'נט, פרופסורים ל[[נוירוכירורגיה]] מאוניברסיטת [[גלאזגו]]. השניים המשיכו וכתבו את הספר "טיפול בפציעות ראש" (ISBN 0-8036-5019-1, 1981, FA Davis), שהוא ספר מפורסם בתחום.
 
GCS מהווה חלק ממספר מערכות ניקוד של טיפול נמרץ, הכולל את הבדיקות APACHE II, SAPS II ו-SOFA, כתרומה להערכת המצב של [[מערכת העצבים המרכזית]]. סקאלה דומה, סקאלת רנצ'ו לוס אמיגוס, משמשת להערכת ההתאוששות של חולים שסבלו מטראומה [[מוח|מוחית]].
 
==יסודות השיטה==
המדד מורכב משלושה מבחנים: תגובת ה[[עין]] (E), תגובה מילולית (V) ו[[תנועה (פיזיקה)|תנועה]] (M). הערכים הללו נשקלים ביחד ולחוד. סכום ה-GCS המינימלי הוא 3 (תרדמת עמוקה או [[מוות]]), בעוד שהגבוה ביותר הוא 15 (אדם עירני באופן מלא).
 
==מדד גלאזגו למבוגרים==