ח'יר אל-דין אל-רמלי – הבדלי גרסאות

ח'יר אל-דין אבן אחמד אבן נור אל-דין עלי אבן זין אל-דין אבן עבד אל-ווהאב אל-איובי אל-פארוקי (1585-16711585–1671), הידוע בכינוי ח'יר אל-דין אל-רמלי (ע. خير الدين الرملي) היה [[מופתי]] ומשפטן, אחד מחשובי ההגות [[שריעה|השרעית]] במאה השבע-עשרה, שחי ופעל בעיר [[רמלה]]. אל-רמלי נודע בעיקר בפתוות שתכב ופרסם במגוון נושאים, ביניהם משפט קרקעות, דיני משפחה ודיני חוזים.

ח'יר אל-דין אל-רמלי נולד לאחת המשפחות האמידות בעיר רמלה (מכאן גם שמו), שהייתה באותה תקופה מרכז שלטוני חשוב הכפוף לנפת עזה. בגיל ארבע-עשרה נסע יחד עם שני אחיו הבוגרים לקהיר על-מנת ללמוד ב[[אל-אזהר|אוניברסיטת אל-אזהר]]. במהלך שהותו בקהיר המיר את השייכות שלו מן האסכולה [[האסכולה השאפעית|השאפעית]] [[האסכולה החנפית|לחאנפית]], המסורת הרשמית של האימפריה העות'מאנית; הביוגרף [[מוחמד אל-מוחיבי]] הסביר את ההמרה הזו באמצעות חלום שהתגלה לו במהלך לילה בקברו של האימאם אל-שאפעי עצמו, שהסביר לו כי "כל הנתיבים באסלאם מובילים אל אותה אמת".{{הערה|1=טאקר ע' 31-32}}. אל-רמלי הצטיין בלימודיו, אך בניגוד לרוב המשפטנים בני זמנו, בחר שלא להשתקע בקהיר או באחת הערים החשובות של האימפריה, ובמקום זאת לשוב לרמלה ולהישאר בה לשארית חייו. בדרכו בחזרה מקהיר בילה מספר חודשים בעזה תחת חסותו של [[שושלת רדואן|אחמד אבן רדוואן]], מושל הנפה.

חיים גרבר, "הציונות, האוריינטליזם והפלסטינים", <b>המזרח החדש</b> כרך מ"ג, ע' 26-4726–47.