מחלקת הטיס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏לקריאה נוספת: ויקיזציה
שורה 6:
עם הקמת [[הפלמ"ח]] בשנת [[1941]] בחסות ה[[המנדט הבריטי|בריטים]] וארגון [[ההגנה]], במטרה להפעיל מלחמת [[גרילה]] אם וכאשר ייכנסו [[גרמניה הנאצית|הגרמנים]] ל[[ארץ ישראל]], עלתה גם שאלת התעופה הביטחונית. בשנת [[1942]] התאספו מספר 'משוגעים לתעופה' חברי 'הפלמ"ח' בקיבוץ [[שריד]] ותכננו את הקמתה של מחלקה שתקיים קורסי [[דאייה]] ו[[טיסה]]. החברים שנאספו בקיבוץ שריד נאלצו בתקופה שלאחר מכן להתנדב לצבא הבריטי נוכח התקרבות [[המערכה בצפון אפריקה|החזית הצפון-אפריקאית]] לארץ ישראל, ולכן התכנון לא נשא פרי.
 
עם התרחקות החזית מארץ ישראל לאחר [[קרב אל-עלמיין]] החל [[הפלמ"ח]] להגדיר את מטרתו מחדש. בתהליך עיצובו ככוח המגוייס של ארגון ההגנה ניתן גם מקום לשאלת ה[[תעופה]]. במאי [[1943]] נערכה פגישה בין מפקד הפלמ"ח [[יגאל אלון]], ממפקדי הפלמ"ח, לבין [[ישראל גלילי]] ו[[אליהו גולומב]], שעמדו בראש [[המטה הארצי]] של [[ההגנה]] (גוף מדיני שקישר בין מחלקת הביטחון של [[הסוכנות היהודית]] לבין המטה הכללי של ההגנה), שבה סוכם כי הפלמ"ח יוכל לפתוח קורסי דאייה וטיס בתנאי שלא יידרש לכך סיוע כספי של ההגנה. המימון בא מחברי הפלמ"ח עצמם שביקשו להשתתף בבניין כוח המגן העברי במקצועות התעופה - לפי המשטר הקפדני של "עבודה ואימונים" שאפיין את הכוח המגוייס של [[ההגנה]], עבדו אותם "משוגעים לתעופה" במשך תשעה חודשים רצופים בקיבוץ [[משמר העמק]], וזאת בכדי לממן את קורס הדאייה שלהם.
 
ניתן לראות שהקמתה של מחלקת הטיס לא נעשתה על ידי מפקדי הכוחות וקובעי המדיניות, אלא דווקא "מלמטה" - על ידי "המשוגעים לתעופה", אותם ארצישראלים שהתגייסו לשורות [[ההגנה]] ורצו לממש את חזונם להקים כוח אווירי עברי. בניגוד לפעולה בזרוע הים, למשל, שנתפשה כחיונית בתקופת המלחמה לשם הצלת יהודי אירופה, הפעולה בזרוע האוויר נתפשה כנספח לכוחות החיוניים וככוח שולי בחשיבותו. עדיין לא הייתה חשיבות מספקת לרעיון הקמת האווירייה היהודית, ואת זאת ניתן להסיק מכך שמפקדי ארגון ההגנה עמדו בסירובם לממן את אימון הטייסים.