פרשת כרמלה בוחבוט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 1:
'''פרשת כרמלה בוחבוט''' התרחשה ב[[ישראל]] בשנת [[1994]]. [[אלימות נגד נשים|אשה מוכה]] הרגה את בעלה, שהתעלל בה קשות במשך כל 24 שנות [[נישואים|נישואיהם]]. היא הואשמה ב[[הריגה]] ונדונה לשבע שנות [[מאסר]], שהופחתו על ידי [[בית המשפט העליון]] לשלוש שנות מאסר.
 
הפרשה עוררה תשומת לב ציבורית רבה, בשל מעשה ההריגה יוצא הדופן מצד אשה מוכה כמו גם בשל [[גזר דין|גזר הדין]] המקל שהוטל עליה לאחריו בעקבות נסיבות חייה הקשות.
 
==האירוע==
כרמלה, ילידת [[1954]], נישאה ליהודה בוחבוט בשנת [[1970]] לערך., נולדוונולדו להם שלושה בנים. למן תחילת נישואיהם נקט בעלה כלפיה במשטר של טרור, הפחדה ו[[השפלה]] שנלוו אליו [[אלימות]] פיזית ו[[אלימות מילולית|מילולית]] קשות. הוא הכה אותה בידיו ובחפצים שונים, מהם חדים. הוא תבע ממנה ציות מוחלט לכל רצונותיו ואסר עליה באיומי מוות לקבל טיפול [[רפואה|רפואי]] בפגיעות הגופניות שגרם לה. בנובמברב[[נובמבר]] [[1993]] הכה אותה בראשה עד שנזקקה לטיפול רפואי ואז טענה באוזני הצוות הרפואי כי היא פגעה בעצמה.
 
ב-[[18 בפברואר]] [[1994]] תקף שוב יהודה בוחבוט את כרמלה ושבר על גופה חפצים שונים. היא נמלטה מפניו אל חדרו של בנה ה[[חייל]]., שםושם נטלה את נשקו האישי – [[רובה]] מסוג [[גלילון]], ודרכה את הרובה, אולי במחשבה לשים קץ לחייה{{הערה|כך נכתב בדו"ח [[פסיכיאטריה|פסיכיאטרי]] שנכתב אודותיה לאחר מעשה.}} למשמע צליל הדריכה התקרב בעלהיהודה אל פתח החדר, ואז ירתה כרמלה לעברו ב[[נשק אוטומטי|אש אוטומטית]] את כל 31 הכדורים שבמחסנית. לפחות 24 כדורים פגעו בו וגרמו למותו.
 
==ההליכים המשפטיים==
לאחר שהרגה את בעלה [[מעצר|נעצרה]] בוחבוט. [[פרקליטות המדינה|פרקליטות]] [[מחוז הצפון (ישראל)|מחוז הצפון]] החליטה להאשים אותה בהריגה ולא ב[[רצח]], משום שלדעת אנשיה לא התקיימו באותו מקרה דרישות החוק לשם הרשעה ברצח. בכל תקופת המשפט היא הייתה מאושפזת ב[[בית חולים פסיכיאטרי]] עם תסמיני [[דיכאון]].
 
ב-[[12 בספטמבר]] [[1994]] [[הרשעה|הורשעה]] בוחבוט על ידי [[בית המשפט המחוזי בנצרת]] בהריגה על פי [[הודאה|הודאתה]]. הרכב ה[[שופט]]ים (יהודה אברמוביץ, גדעון גינת ומרדכי הס) גזר עליה עונש של שבע שנות מאסר.
 
===פסק הדין של בית המשפט העליון===
בוחבוט הגישה [[ערעור]] לבית המשפט העליון על חומרת העונש. הערעור נדון בפני השופטים [[גבריאל בך]], [[יעקב קדמי (שופט)|יעקב קדמי]] ו[[דליה דורנר]]. ההרכב נתן את פסק דינו ב-[[14 באוגוסט]] [[1995]].
 
ראש ההרכב, השופט בך, מצא כי המקרה שלפניו הוא יוצא דופן בין מקרים אחרים שבהם נדון נאשם במעשה אלימות שעשה אותו בעקבות התגרות קשה וקנטור חמור מצד קרבן העבירה. הוא סקר בפסק דינו את מסכת ההתעללות הקשה והממושכת שעברה על בוחבוט מידי בעלה וציין כי זו תוארה אף ב[[כתב אישום|כתב האישום]] שהוגש נגדה על ידי הפרקליטות. בך ציין כי ילדיה של בוחבוט העידו במשפט לטובת אמם על משטר הטרור שהנהיג אביהם בבית, שלטענתם מנע מהם להתערב לטובת אמם, וכי גם אביו ואחיו של יהודה בוחבוט העידו לטובתה של כרמלה, תיארו את התנהגותה נוכח ההתעללות בה כאצילית והכו על חטא על כך שלא פנו ל[[משטרה]] בנוגע למעשיו של יהודה - לטענתם מפני שפחדו מפניו.
שורה 32:
דורנר הוסיפה שעם זאת אין לפטור מעונש של ממש את מי שקיפד חיי אדם. תוך ציון [[תקדים]] מן [[המשפט האנגלי]] קבעה כי בנסיבות המקרה שלפניה מהווה עונש של שלוש שנות מאסר את האיזון הראוי בין השיקולים השונים בעניינה של בוחבוט.
 
בוחבוט שוחררה לבסוף מהכלא ב-[[3 בינואר]] [[1996]].
 
==לקריאה נוספת==