פשיטת רגל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הליך פשיטת הרגל לא מקנה באופן "אוטומטי" צו הפטר, אלא נדרשת לכך החלטה שיפוטית בכפוף לעמידה בתנאים, לרבות צו תשלומים וכן תום לב של החייב בהליך פשיטת הרגל.
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
אין תקציר עריכה
שורה 1:
'''פשיטת רגל''' היא הליך [[דיני חדלות פירעון|חדלות פירעון]] החל על [[חייב]]ים שהם [[אדם|יחיד]]ים (אנשים פרטיים) להבדיל מהליך המיועד לחברות בע"מ ותאגידים, שם מתקיים הליך פירוק{{הערה|הכונס הרשמי, [https://www.justice.gov.il/Units/ApotroposKlali/Departments/The%20official%20receiver/peruk/Pages/default.aspx פירוק חברות], אתר [[משרד המשפטים]]}}, בהכרזת החייב כפושט רגל ישנם יתרונות וחסרונות עבורו ועבור [[נושה|נושיו]]; ברוב המקרים, החייב הוא הגורם המבקש כניסה להליך זה כצעד הגנתי מפני נושיו. פשיטת רגל מצטרפת להליכי חדלות הפירעון הרלוונטיים ל[[תאגיד]]ים: [[פירוק חברות|פירוק]] ו[[הבראת חברות|הבראה]]. בסיום הליך פשיטת הרגל, בכפוף להחלטת בית המשפט, החייב מקבל צו הפטר ובעקבותיו מקבל פטור מתשלום חובותיו או מתשלום של חלק מהם<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.maariv.co.il/news/law/Article-742849|כותרת=חדלות פירעון: מהי השפעת ההליך על חייהם של החייבים?|אתר=מעריב|תאריך=ינואר 2020}}</ref>.
 
==מטרות==
שורה 34:
השלב שלאחר מתן צו כינוס הוא ההכרזה על פשיטת רגל. קיים שיקול דעת לבית המשפט אם להכריז על חייב, שניתן לגביו צו כינוס, כפושט רגל (אם מוחלט שלא לתת הכרזה כאמור, ההליך יכול להסתיים כבר בשלב זה). משניתן צו פשיטת רגל, מגיעים ללב-לבו של ההליך: איסוף נכסי החייב מחד וחלוקתם לנושיו מאידך, באמצעות תביעת חוב. אופן חלוקת נכסי החייב מבוסס על שני עקרונות: עקרון העדיפות ועקרון השוויון. עקרון העדיפות קובע כי קיימות קטגוריות חוב שונות בעלות דרגה שונה. בעדיפות ראשונה נמצאים החובות לנושים מובטחים, דהיינו מי שהבטיחו את חובם באמצעות [[שעבוד (בטוחה)|שעבוד]]. לאחר מכן נמצאות הוצאות ניהול הליכי פשיטת הרגל. קטגוריית החוב הבאה בסדר העדיפויות היא החובות בדין קדימה, אשר כוללים חוב בגין שכר עבודה, חוב בגין ניכוי במקור משכר עבודה, מיסים מוניציפליים וממשלתיים, דמי שכירות וחוב [[מזונות]]. לאחר החובות בדין קדימה באים יתר החובות. עקרון השוויון קובע כי לגבי הנושים באותה דרגת עדיפות, החלוקה תתבצע בצורה פרופורציונלית לשיעור הנשייה שלהם מתוך כלל החובות באותה דרגה. לרוב, נכסיו של חייב שנמצא בחדלות פירעון כלכלית אינם מספיקים כדי לשלם לנושים הרגילים שום חלק מנשייתם; פעמים רבות, אין בהם די כדי לשלם דבר לנושים בדין קדימה; במקרים חמורים, הם אינם מספיקים אף כדי לכסות את הדרגה הראשונה, החובות המובטחים.
 
הליך פשיטת הרגל מגיע לקצו ב[[צו הפטר]]. ההפטר ניתן לחייב כאשר בית המשפט השתכנע שכל מה שניתן היה לשלם לנושים שולם או כי אין תועלת בהמשך ההליכים. משניתן צו הפטר נמחקים חובות העבר ומוסרות ההגבלות שהוטלו על החייב. לפני התיקון ב-1996, היה נהוג למשוך את ההליכים במשך שנים עד שיצליח החייב לפרוע לפחות שליש מחובותיו. כיום, בית המשפט מאפשר למי שנקלעו לחובות ב[[תום לב]] לקבל צו הפטר מהר יותר, לעיתים אף במועד ההכרזה על החייב כפושט רגל (זאת, כאשר בניהול ההליך אין תועלת לנושים, מאחר שהחייב אינו בעל נכסים משמעותיים)<ref>{{קישורכל כלליזכות|כתובת=https://www.kolzchut.org.il/he/צו_הפטר_בפשיטת_רגל|הכותב=|כותרת=צו הפטר בפשיטת רגל|אתר=כל-זכות|תאריך=}}</ref>.
 
במקום לנהל את הליך פשיטת הרגל בדרך של מימוש נכסים (כמפורט לעיל), ניתן גם להגיע להסדר נושים. ההסדר מערב את החייב וכלל נושיו או אותם נושים הנקובים בהסדר. הסדר נושים משנה את תנאי החוב של החייב כלפי הנושים, לרוב על דרך של הפחתת סכום החוב או דחיית מועד ההחזר שלו. הנושים יוצאים מההליך עם מערך חדש של זכויות כלפי החייב. למעשה, במקום לנצל את הנכסים הנוכחיים הנמצאים בידי החייב, מנוצל זרם ההכנסות העתידי שלו.
שורה 45:
מהלך החקיקה מהווה את הרפורמה בפשיטת הרגל אשר יצרה שינויים מהותיים רבים בהליכי פשיטת הרגל שהיו נהוגים בעבר, כגון:
 
# יצירת שינוי מבני בסדרי הדין - חובות של יחידים, המסתכמים בסך של 150,544 ינוהלו במערכת ה[[הוצאה לפועל|ההוצאה לפועל]] וחובות גבוהים מכך ינוהלו על ידי הממונה על הליכי חדלות פירעון במשרד המשפטים ותחת פיקוח [[בית משפט השלום|ביהמ"ש שלום]]. חובות של תאגידים ימשיכו להתנהל [[בית המשפט המחוזי|בביהמ"ש המחוזי]].
# שיקום חייבים ותאגידים – השמת דגש על שיקום החייב או [[הבראת חברות|הבראת החברה]] והגבלת ההליך לתקופה מקוצרת של עד כ-4 שנים. במקרים מיוחדים, [[צו הפטר]] יכול להינתן אחרי 18 חודשים.
# הבחנה בין חדל פירעון תמים לרמאי – החוק ייוצר הבחנה בין חייבים תמימי לב שנכנסו לחובות עקב מצוקה כלכלית וטעויות ב[[תום לב]], לבין חייבים שנהגו ב[[רשלנות]] או נטלו סיכונים פזיזים או יצרו חובות ב[[זדון]]. לממונה על חדלות פירעון הוקנו סמכויות חקירה פליליות לאיתור חייבים שמסתירים נכסים או מנסים לנצל לרעה את הליכי חדלות פירעון.