ג'ו ג'יטסו – הבדלי גרסאות

אף על פי שנשקם המרכזי היה חץ וקשת, לצורכי קרב בטווחים קרובים הסמוראים השתמשו בחרב (קטאנה). תורת הלחימה ב[[חרב]] נקראת [[אמנויות לחימה יפניות#קנג'וטסו|קנג'וטסו]] ("טכניקת חרב") והיא לימדה שימוש נכון בחרב. לצידה התאמנו גם באמנות שליפת החרב וחיתוך בתנועה אחת המכונה [[אמנויות לחימה יפניות#באטוֹג'וּטסוּ|באטוֹג'וּטסוּ]]. תנועות הלחימה היו מעגליות ונועדו ללחימה בטווח בינוני – טווח החרב. לעיתים נתקלו סמוראים אלה במקרים בהם לא יכלו לשלוף את החרב מפאת הטווח הקצר וכך מבסיס הלחימה בחרב התפתחו טכניקות שונות ללחימה בטווח קצר ללא נשק המבוססות על תנועות מעגליות, יציאה מטווח התקפות היריב וניצול תנועתו כנגדו. עם השנים התפתחו בריחים וחניקות שנועדו לניטרול סופי ומיידי של התוקף. אומנות הג'ו ג'יטסו נקראת גם "אומנות אם" כיוון שממנה צמחו והתפתחו שיטות לחימה אחרות (לדוגמה: [[ג'ו ג'יטסו ברזילאי]], [[ג'ודו]], ואף חלקים מה[[נין ג'וטסו]]) המבוססות על אותם עקרונות בסיסיים של ניצול תנועה וחוסר שימוש בכוח של המגן כנגד התוקף.

 

 

== ג'ו ג'יטסו מודרני בישראל ==