סעיף 80 פרק 12 למגילת האומות המאוחדות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 3:
[[דו"ח אדמונד לוי]] מ-2012 מתייחס לסעיף{{הערה|ראו [http://www.pmo.gov.il/Documents/doch090712.pdf '''מעמד שטחי יהודה ושומרון מנקודת ההשקפה של המשפט הבינלאומי'''] עמ' 11, מתוך דו"ח על מעמד הבנייה ביהודה ושומרון (דו"ח לוי)}} ככזה הקובע את "העיקרון של ההכרה בהמשך תוקפן של זכויות קיימות של מדינות ועמים שנרכשו מכוח המנדטים למיניהם, כולל אותן הזכויות של היהודים מכוח המסמכים המפורטים לעיל ([[הצהרת בלפור]] ו[[כתב המנדט]]) להתיישב בשטחי ארץ ישראל" ובהתייחסויות של משפטנים בינלאומיים אחרים ברוח דומה{{הערה|[[יוג'ין רוסטוב|Rostow, Eugen]], [http://www.mythsandfacts.org/media/user/images/eugene%20v%20rostow-brinck%20and%20stone.pdf Bricks d stones: settling for leverage; Palestinian autonomy], The New Republic, 23 April 1990, עמ' 3}}.
אסכולה של מומחים ב[[משפט בינלאומי פומבי|משפט בין לאומי]] רואה{{הערה|1=[https://www.youtube.com/watch?v=oVsjNzXojCM&feature&t=6m15s לא החלטה 181] היא הבסיס ללגיטימציה לקיומה של מדינת ישראל אלא ההחלטה בוועידת סן רמו ותיקופה ב[[מגילת האומות המאוחדות]], פרק 12, סעיף 80}} בסעיף 80 המתקף את החלטות [[ועידת סן רמו]] (1920) ואת מנדט חבר הלאומים כלגיטימציה, מבחינת משפט העמים, לכינונה של מדינת ישראל ולאו דווקא [[החלטה 181]], [[הוועדה לבחינת מצב הבנייה ביהודה ושומרון#מעמד שטחי יהודה ושומרון על פי המשפט הבינלאומי|שלא הגיעה לידי מימוש, ועל כן פקעה]] ולא קנתה אחיזה במשפט הבינלאומי. באופן דומה, אסכולה זו גורסת ש[[יהודה ושומרון ומזרח ירושלים תחת שלטון ירדן|הסיפוח הירדני של יהודה ושומרון]] ב־[[1950]] פקע בשנת 1988 עם [[ניתוק הזיקה]], ועל כן עדיין עומדת בתוקפה הצהרת בלפור מ־1917 שיעדה את שטחי יהודה ושומרון למדינה יהודית
עם זאת, הדעה הרווחת בקרב משפטנים היא ש[[תוכנית החלוקה|תוכנית החלוקה והחלטה 181 של האו"ם]], החליפו החלטות קודמות בעניין ארץ ישראל, והיא מה שנותן תוקף משפטי להקמתה של [[ישראל|מדינת ישראל]]<ref>{{צ-ספר|מחבר=[[רות גביזון]]|שם=שישים שנה להחלטת
כ"ט בנובמבר 1947
החלטת החלוקה והמחלוקת סביבה:
מקורות ועיונים|מקום הוצאה=|מו"ל=מרכז מציל"ה|שנת הוצאה=2009|קישור=}}</ref>. לפי טענה זו, החלטה אשר מתקבלת באו"ם אינה הופכת בלתי-תקפה, גם אם הצדדים הנוגעים להחלטה אינם מוכנים לקבל אותה.
מאידך, מצדדי דוקטרינת ה-[[uti possidetis juris]] מאתגרים את החלטת החלוקה בטענה שהיא נטולת תוקף חוקי על פי החוק הבין-לאומי ולכן בגדר '[[אות מתה]]' משום שמדינת ישראל היא המדינה היחידה שנוצרה ('היורשת') בתחומי [[ארץ ישראל המערבית|ארץ ישראל המנדטרית]], שגבולותיה אושררו על ידי [[מנדט חבר הלאומים|ועדת המנדטים של חבר הלאומים]] ו[[ארצות הברית]], וזהותה תאמה את משימת הפיקדון הבין-לאומי - [[המנדט הבריטי]] על [[ארץ ישראל]] - הקמת [[הבית הלאומי]] לעם היהודי, ולכן לא יכולה הייתה להיות כל מדינה מתחרה אחרת להציג תביעה שגבולותיה הפנימיים של א"י המנדטורית ישמשו כגבולותיה.{{הערה|[[יוג'ין קנטרוביץ']], [http://mida.org.il/2014/06/16/קרים-החוק-הבינלאומי-והגדה-המערבית/ '''קרים, החוק הבינלאומי והגדה המערבית'''], אתר מידה, 16.6.2014}}
==נוסח==
| |||