ארמית מערבית חדשה – הבדלי גרסאות

'''ארמית מערבית חדשה''', הוא [[דיאלקטניב (סיווג שפה)|ניב]] מודרני של הענף המערבי של ה[[ארמית]]. הניב מדובר היוםכיום בשלושה כפרים[[כפר]]ים ב[[סוריה]].

ארמית מערבית חדשה היא השריד היחיד לענף המערבי של הארמית. זאת לעומת הענף המזרחי, שקיים היום בכמה דיאלקטיםניבים [[נצרות|נוצריים]] ויהודייםו[[יהדות|יהודיים]]. כיוםשלושת הכפרים בהם מדברים בארמית מערבית חדשה; בשלושת הכפריםכפר מעלולה (معلولة), כפר בח'עה (بخعة) וגוכפר ג'ובעדין (جبّعدين‎), נמצאים באזור קלמון שבהרי [[מול הלבנון]], כ-60 קילומטר מצפון מזרח ל[[דמשק]]. הסיבה שהדיאלקטשניב הזהזה השתמר בסביבה שכולה דוברת [[ערבית]] היא כנראה הבידוד היחסי של שלושת הכפרים באזור ההררי. עד לפני כמאתיים שנה היו תושבי שלושת הכפרים [[נוצרים]], ואולם כיום כל תושבי בח'עא וג'ובעדין [[מוסלמים]] כולם ורק במעלולה נותרו חלק מהתושבים נוצרים (בכנסייה ה[[מליכים|מליכית]]). מספר הדובריםדוברי בשפההשפה מוערךהוא בכ-15,000 איש, מהם כ-8,000 איש במעלולה לבדה. כל הדוברים הם דו-לשוניים, ומדברים מלבד הארמית גם [[ערבית סורית]].

מאפייני השפה מושפעים משלושה גורמים: ירושה היסטורית מהארמית הבינונית והמאוחרת, במיוחד מהדיאלקטיםמהניבים המערביים ובהם [[ארמית גלילית]] (המשתקפת ב[[תלמוד ירושלמי|תלמוד הירושלמי]] וב[[מדרש]]ים הארצישראליים) ו[[ארמית נוצרית]]; השפעה חזקה של ערבית סורית, בעיקר בתחום [[אוצר מילים|אוצר המילים]]; ותהליכים עצמאיים של שינוי בשפה. יש הבדלים דיאלקטליים מסוימים בין שלושת הכפרים.

מחקר מודרני של השפה החל בסוף [[המאה ה-19]], ונמשך לאורך [[המאה ה-20]], בין השאר על ידי [[בלשן|בלשנים]] שמיים שהתגוררו מספר שנים בכפרים. רוב המחקרים כתוביםהכתובים רובםבנושא כתובים ב[[גרמנית]]. בשנים האחרונות החוקר הבולט ביותר של השפה הוא פרופ' [[ורנר ארנולד]] (Arnold) מ[[אוניברסיטת היידלברג]].