חרסינה – הבדלי גרסאות

שמה של החרסינה בעברית<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://hebrew-academy.org.il/2018/10/10/חרסינה-על-שום-מה/|הכותב=צוות האקדמיה|כותרת=חרסינה על שום מה?|אתר=האקדמיה ללשון עברית}}</ref> הוא [[הלחם]] של המילים [[חרס]] ו[[סין (אזור)|סין]], מכיוון שהומצאה בסין . גם בשפות רבות אחרות חרסינה קרויה על שם סין, למשל ב[[אנגלית]] היא מכונה לעיתים China. המילה "פורצלן" (מאנגלית: porcelain) הגיעה ללשונות אירופה מאיטלקית, porcellana, שם היא מופיעה לראשונה במאה ה-13, ומציינת צדף מסוג "[[פי-הכושי (חילזון)|פי-הכושי]]", וזה השם בו תיאר [[מרקו פולו]] את הכלים שראה בסין<ref name=":1">{{קישור כללי|כתובת=https://www.britannica.com/art/porcelain|הכותב=-|כותרת=Porcelain|אתר=אנציקלופדיה בריטניקה}}</ref>.הקשר במקור, המילה מתיחסת צדף מסוג "[[פי-הכושי (חילזון)|פי-הכושי]]", והקשר לחרסינה הוא כנראה השקיפותבשקיפות המזכירה את הצדף.

[[קובץ:雞缸杯，成化斗彩，明代， Chicken cup, doucai, Chenghua reign mark , Ming Dynasty. IMG 6435 01.jpg|ממוזער|חרסינה מתקופת [[שושלת מינג]]]]

[[קובץ:鈞窰, 金代, 紫斑, 圓碗 Jun Ware, purple-splashed, curved bowl, Jin Dynasty, 13.9 cm, 7239 04.jpg|ממוזער|חרסינה מתקופת [[שושלת ג'ין (1115–1234)|שושלת ג'ין]] ]]

[[קובץ:汝窯, 北宋, 三足尊, Ru Ware, sky blue, tripod utensil, Northern Song Dynasty, glaze, Ceramics, Pottery, (96) 02.jpg|ממוזער|חרסינהחרסינהמתקופת [[שושלת סונג]]]]

ה[[סין (אזור)|סינים]] היו הראשונים שייצרו כלי חרסינה. ההתחלה הייתה כבר בתקופת [[שושלת טאנג]], ב[[המאה ה-7|מאה ה-7]], תודות לפיתוח תנורים שהגיעו לטמפרטורה של 1350 [[מעלות צלזיוס|מעלות צלזיוס]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=ceramics.org|הכותב=greek200|כותרת=Ceramics and Glass Materials' Role in Civilization|אתר=The American Ceramic Society|תאריך=2018}}</ref>. באותה תקופה היה קיים רק [[פיגמנט]] אחד בו היה ניתן להשתמש מתחת לגלזורה, והוא היה מבוסס על [[תחמוצת]] [[קובלט]]. לאחר השריפה התקבל הצבע הכחול, הידוע,המוקר שלממסורת כלי חרסינה סיניים. חרסינה באיכות גבוהה פותחה רק בתקופת שושלת יואן, ב[[המאה ה-13|מאה ה-13]]. כלי החרסינה הסיניים נחשבו למוצרי יוקרה והיו מבוקשים ביותר בקרב ה[[אצולה]] ה[[אירופה|אירופית]]. בשלב מאוחר התפתח סגנון פופולרי נוסף, סגנון [[סנקאי]] (סגנון שלושת הצבעים). הוא השפיע על עיצוב כלי הקרמיקה [[המזרח התיכון|במזרח התיכון]], ב[[יפן]] וגם ב[[איטליה]]. הסינים שמרו בקפדנות על סוד ייצור החרסינה, שהיה נעוץ בערבוב ה[[חרסית]] הלבנה הסינית עם [[פגמטיט]], ושריפה בטמפרטורות גבוהות. באמצע [[המאה ה-17]], עקב [[מלחמת אזרחים|מלחמת האזרחים]] בסין, נפסק יצוא כלי החרסינה. הסוחרים ה[[הולנדים]], אשר קיימו יחסי מסחר הדוקים עם יפן, עודדו את תעשיית החרסינה היפנית למלא את החסר בשוק האירופי. בתקופה זו, יצור חרסינה יפנית עשה את צעדיו הראשונים והתבסס על ידע שנרכש בקוריאה ושימש בתעשייה מסורתית של קרמיקה<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.metmuseum.org/toah/hd/jpor/hd_jpor.htm|הכותב=Anna Willmann|כותרת=Edo -Period Japanese Porcelain|אתר=אתר מוזיאון המטרופוליטן|תאריך=אפריל 2011}}</ref>. המעבר מיצור קרמיקה ליצור חרסינה התאפשר בשל גילוי חרסית לבנה, דומה לזו הסינית, ביפן עצמה. מוצרי חרסינה אלה היו בעלי עיטורים כחולים על הכלי הלבן, כדי להתאים לקהל שהיה מורגל לעיטורים הסיניים בצבעים אלה.

היום, כדי לייצר חרסינה<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=madehow.com|הכותב=-|כותרת=Porcelain|אתר=City-Data|תאריך=2011}}</ref> מערבבים יחד [[קאוליניט]] ו[[פצלתופצלת השדה]] מותכת, מסוג פטונטס, וטוחנים אותם לאבקה עדינה. לתערובת זו מוסיפים מים ומעצבים את הצורה. את המוצרהפריטים שורפים בתנור, בטמפרטורה גבוהה במיוחד - כ-1160 [[מעלות צלזיוס]]. לאחר השרפה מושחים זיגוג על המוצר ושורפים אותו בפעם השנייה, כדי להעניק לו את הברק הסופי. כלי החרסינה הראשונים היו לרוב לבנים וחסרי עיטורים, אך עם הזמן נוספו להם עיטורים רבים מסוגים שונים ובטכניקות שונות. האומניםהאמנים הוסיפו את הציורים מתחת לזיגוג, בין השריפה הראשונה לשנייה. לפעמים, הציורהכלי עלצופה הכלי[[גלזורה]] שקופה ואז עבר חייבגם שריפה שלישית, בטמפרטורה נמוכה יותר,740-820 מעלות צלזיוס<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://sites.google.com/site/vsxrzmhurgkpurmki/xehrvvxyurh|הכותב=הדס רז|כותרת=קצת על חרסינה ופורצלן|אתר=האתר של הדס רז}}</ref>.

צביעת החרסינה בתוספת העיטור המקשט אותה מעניק את המראה הייחודי לכל כלי ומהווה למעשה מעין חותם אישי של [[בית מלאכה|בית המלאכה]]. באופן מסורתי, כלי הפורצלן הסיניים עוטרו בציורי עלים, [[פרח]]ים או דמויות [[מיתולוגיה|מיתולוגיות]]. כליבתחילה החרסינההיה עוטרו בתחילהשימוש בצבע כחול בלבד, על רקע לבן, ורק בתקופות מאוחרות יותר הוחל בעיטור בצבעים מרובים.