המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
GARZONJACOB (שיחה | תרומות)
חיבור פרק על סוגות הברוק
שורה 1:
{{תולדות המוזיקה הקלאסית}}
'''מוזיקת בארוֹק''' היא [[מוזיקה קלאסית]] שנכתבה בתקופת ה[[בארוק]] בין השנים [[1600]] ו-[[1750]] לערך.
על ציר הזמן של המוזיקה הקלאסית המערבית, תקופת הבארוק נמצאת אחרי [[מוזיקת רנסאנס|תקופת הרנסאנס]] ולפני [[מוזיקה בתקופה הקלאסית|התקופה הקלאסית;]] אשר לאחריה באה [[המוזיקה הקלאסית בתקופה הרומנטית|התקופה הרומנטית]].

ליצירות שנכתבו בתקופת הבארוק מקום מכובד בהיסטוריה של המוזיקה הקלאסית, והן מבוצעות עד היום.
 
סגנון הברוק מתאפיין ביצירתיותו ובחרותו הסגנונית. בין המוזקאים של הברוק נמנים [[קלאודיו מונטוורדי|מונטוורדי]], [[היינריך שיץ|שיץ]] - אבל הייצוגיים ביותר הם [[יוהאן סבסטיאן באך|באך]] [[גאורג פרידריך הנדל|והנדל]].
 
==סקירה כללית==
שורה 8 ⟵ 12:
[[קובץ:Walther - Musicalisches Lexicon oder Musicalische Bibliothec (1732).pdf|ממוזער|ולתר - הלקסיקון המוזיקלי הראשון, בשפה הגרמנית (1732)]]
תקופת הבארוק מחולקת לשלוש תת-תקופות: הבארוק המוקדם, הבארוק התיכון והבארוק המאוחר. רוב היצירות הנחשבות כיום כ"בארוקיות" נכתבו בתקופת הבארוק המאוחר.
 
=== מוזיקת הבארוק לעומת מוזיקת הרנסאנס= ==
במאה הי"ז חלה מעין מהפכה במוסיקה. אמנם גם במוזיקת הבארוק וגם במוזיקת הרנסאנס נעשה שימוש נרחב ב[[פוליפוניה]] וב[[קונטרפונקט]]. אלא שאם בתקופת הרנסאנס ההרמוניה הייתה תוצר לוואי של הפוליפוניה, בתקופת הבארוק המבנה ההרמוני נעשה חשוב, ומוקנית משנה חשיבות לטכניקה. כמו כן, בתקופת הבארוק מתפתחת ההבדלה בין חשיבות הקולות השונים - מתן משקל יתר לקול העליון ולקול הבאס, הבחנה שבאופן כללי לא הייתה קיימת במוזיקת הרנסאנס, בה לקולות השונים ניתן משקל שווה.
ישנם הבדלים נוספים בין מוזיקת הרנסאנס למוזיקת הבארוק. במוזיקת הבארוק ניתן לרגש מקום חשוב יותר, (היווצרות [[תורת האפקטים]]) ויצירות רבות שואפות לתאר רגש מסוים על גווניו. לעיתים קרובות, מוזיקת הבארוק נכתבה לנגנים וירטואוזים, ובאופן כללי היא קשה יותר לביצוע מאשר מוזיקת הרנסאנס.
שינוי נוסף שחל בין תקופת הרנסאנס לתקופת הבארוק הוא עלייתם של הקטעים האינסטרומנטליים, וירידתו של סגנון [[א קפלה|הא-קפלה]] של שירה ללא לווי כלי.
קישוט נרחב של היצירה הוא מאפיין חדש נוסף שנכנס למוזיקת הבארוק. לעיתים קרובות הקישוט אולתר על ידי הנגן.
 
=== מוזיקת בארוק לעומת מוזיקה מהתקופה הקלאסית= ==
בתקופה הקלאסית השימוש בקונטרפונקט פחת, לטובת שימוש ב[[הומופוניה|הומופוניה.]] (למרות זאת, מלחינים שונים גילו מחדש את הקונטרפונקט במשך התקופה הקלאסית, דבר שהתבטא ב[[פוגה|פוגות]]). כמו כן השימוש בקישוט פחת.
 
היצירות בתקופה הקלאסית נטו להכתב עם מבנה פנימי סדור, שהתבטא במיוחד ב[[סונאטה]] (ששורשיה בתקופת הבארוק). [[מודולציה (מוזיקה)|מודולציה]] - מעבר בין [[סולם (מוזיקה)|סולמות]] - הפכה לאלמנט מבני ו[[דרמה|דרמטי]]. היצירות נכתבו כמסע מה[[טוניקה]], ובחזרה אליה. כמו כן, הכתיבה בתקופה הקלאסית שואפת לנקודת שיא וממנה פתרון, בעוד שבאופן הכללי ניתן לומר על יצירות בארוקיות שרמת המתח בהן נשמרת לאורך היצירה.
שורה 21 ⟵ 26:
הבדל נוסף בין יצירות מהתקופה הקלאסית ליצירות בארוקיות הוא במגוון הרגשות המוצג ביצירה. בעוד שיצירות בארוקיות נטו לתאר רגש יחיד, יצירות קלאסיות תארו קשת שלמה של רגשות.
 
=== סוגות הבארוק (ז'אנרים)= ==
מלחיני תקופת הבארוק כתבו במגוון רחב של סוגות. ה[[אופרה]], שהחלה להתפתח בתקופת הרנסאנס, הפכה לצורה חשובה בבארוק. ה[[אורטוריה]] הגיעה לשיאה בתקופת הבארוק, בעבודותיהם של [[יוהאן סבסטיאן באך|באך]] ו[[גאורג פרידריך הנדל|הנדל]].
 
בדרך כלל מוזיקה כנסייתית מורכבת ממקהלה וכלי מלווה (בנגו'); בעוד שיצירות חילוניות מנוגנות על ידי הרכב של כ-4 נגנים: [[באסו קונטינואו]], [[פורטה-פיאנו]], [[כינור]] ו[[כלי נשיפה]]. בתחום ה[[מוזיקה כנסייתית|מוזיקה הכנסייתית]], חשיבותן של ה[[מיסה (מוזיקה)|מיסה]] וה[[מוטט]] ירדה מעט, אך ה[[קנטטה]] תפסה מקום נכבד בעבודותיהם של באך ומלחינים פרוטסטנטים אחרים.
 
'''ה[[אופרה]]''', שהחלה להתפתח בתקופת הרנסאנס, הפכה לצורה חשובה בבארוק.
 
'''[[קונצ'רטו]]''' (רבים: קונצ'רטי) הוא [[ז'אנר מוזיקלי]] שתחילתו ב[[מוזיקה קלאסית - תקופת הבארוק|תקופת הבארוק]]. הקונצ'רטו הוא יצירה ל[[כלי נגינה|כלי]] סולו, או כמה כלי סולו, ו[[תזמורת]]. ב- "קונצ'רטו" מתקיים דו-שיח בין הסולן לבין הטוטי (תזמורת). בעוד המלחינים האיטלקים בבארוק ואף [[באך]] כתבו לרוב קונצ'רטו לכלי סולו ולתזמורת במבנה של שלושה פרקים (מהיר-איטי-מהיר), העדיף הנדל את המבנה בעל ארבעת הפרקים (איטי-מהיר-איטי-מהיר). בין המפורסמים שבקונצ'רטי נמנים '[[הקונצ'רטי הברנדנבורגיים]] של באך
 
'''[[קונצ'רטו גרוסו]]''' מורכב משתי חטיבות — האחת, תזמורת [[כלי קשת]] ([[כינור ראשון]] ושני, ויולה ו[[באסו קונטינואו]]) המכונה גם ripieno (באיטלקית, מילוי), והשנייה, הרכב של שני כנרים ובאסו קונטינואו המכונה גם concertino (חטיבה זו זהה להרכב המנגן ב[[טריו סונטה]]). שתי החטיבות משמיעות שיח־נגינתן לסירוגין או גם ביחד. [[ארכאנג'לו קורלי|קורלי]] [[גאורג פרידריך הנדל|והנדל]] הם מהמלחינים שעשו שימוש בסוגה זו.
 
[[קנטטה|'''הקנטטה''']] היא יצירה קולית לקולות סולו או ל[[מקהלה]] המלווה בתזמורת או בכלי בודד או מספר כלים. באך ערך את כל הקנטטות שלו עבור הכנסייה, בעוד שהנדל וסקרלטי ערכו קטטות חולין.
בתחום ה[[מוזיקה כנסייתית|מוזיקה הכנסייתית]], חשיבותן של ה[[מיסה (מוזיקה)|מיסה]] וה[[מוטט]] ירדה מעט, אך ה[[קנטטה]] תפסה מקום נכבד בעבודותיהם של באך ומלחינים פרוטסטנטים אחרים.
 
'''ה[[אורטוריה]]''' היא יצירה גדולה ל[[מקהלה]], [[זמר|זמרים]] סולנים ו[[תזמורת]]. המשותף לאופרה ולאורטוריה הם [[אריה (מוזיקה)|אריות]] סולו, [[רצ'יטטיב|רצ'יטטיבים]], מקהלות והרכבים ווקאליים. העלילה היא דרמטית, אך בניגוד לאופרה, האורטוריה אינה מציגה את העלילה אלא "מספרת" עליה, כמרומז משמה. באורטוריה, בניגוד לאופרה, אין תפאורות ותלבושות, ובמקרים מסוימים ישנה תפאורה מינימלית ומרומזת ותלבושות, שתפקידן למקם את המבצעים ולהשרות את רוח התקופה על הצופים. המשחק גם הוא מינימלי ומרומז בלבד, בין הסולנים בלבד, והמקהלה ניצבת מאחור ואינה לוקחת חלק בעלילה פרט לשירה. בניגוד לאופרות, שהיו מבוססות על עלילות גיבורים, מיתוסים שונים, ענייני אהבים, תככים ומאבקי כוח, האורטוריות המוקדמות התבססו על סיפורים מה[[תנ"ך]] ומ[[הברית החדשה]]. עלילותיהן של האורטוריות נכתבו כך שיתאימו לביצוע כנסייתי בחגים ה[[נצרות|נוצריים]]. בין האורטוריות המפורסמות והמרשימות ביותר כלולה 'משיח' מאת הנדל.
סונאטות ו[[סוויטה|סוויטות]] אינסטרומנטליות נכתבו לכלי יחיד, להרכבים קאמריים ולתזמורות קטנות. ה[[קונצ'רטו]] תפס תאוצה בתקופת הבארוק, גם בצורת סולן יחיד ותזמורת, וגם בצורת קבוצת סולנים שמולה עומד הרכב מלא.
 
[[סונאטה|'''סונאטות''']] נכתבו לכלי מקלדת, לכינור או לכלי נשיפה (סולו או בליווי [[כלי מקלדת]]), ולקבוצות כלים. באך חיבר את הסונטות המפורסמות שלו לכינור.
הסיגנונות מחולקים לפי 2 קטגוריות, דתית וחילונית:
 
[[סוויטה|'''הסוויטה''']] היא סדרת ריקודים, לעיתים קרובות לאחר [[אוברטורה]] (פתיחה). פעמים רבות נקראת הסוויטה בשמות אחרים, בעיקר בתקופת ה[[מוזיקת בארוק|בארוק]]: פרטיטה, פנטזיה ואחרים. אחד המאפיינים הבולטים בסוויטות רבות (אם כי בשום אופן לא בכולן) הוא חילופים בין פרקים מהירים ואטיים לסירוגין. בדרך כלל כל המחולות בסוויטה כתובים באותו סולם, עם חריגות קלות בלבד (אופייני קטע אחד במז'ור בסוויטה מינורית ולהפך). הסוויטות נכתבו לכלי סולו, ל[[הרכב קאמרי]] קטן או ל[[תזמורת]].
דתית: בדרך כלל מוזיקה כנסייתית המורכבת ממקהלה וכלי מלווה (בנגו').
 
[[פוגה|'''הפוגה''']] לכלים, תזמורת או מקהלה התפתחה מכמה סוגים מוקדמים יותר של יצירות קונטרפונקטיות, כמו ה[[ריצ'רקר]], ה[[קפריצ'ו]], ה[[קנצונה]] וה[[פנטזיה (מוזיקה)|פנטזיה]]. מלחינים כדוגמת [[דיטריך בוקסטהודה]] ([[1637]]–[[1707]]) ו[[יוהאן פכלבל]] ([[1653]]–[[1706]]), תרמו רבות להתפתחות הפוגה, והיא הגיעה לבשלות גבוהה ביצירותיו של [[יוהאן סבסטיאן באך]]
חילונית: הכוללת קנטטה חילונית אופרה ופוגה המנוגנת על ידי הרכב של כ-4 נגנים: [[באסו קונטינואו]], [[פורטה-פיאנו]], [[כינור]] ו[[כלי נשיפה]].
 
=== מעבר לתקופה הקלאסית= ==
לשלב שבין הבארוק לתקופה הקלאסית, על מגוון הרעיונות המתחרים שהועלו בו, והניסיונות לאחד השפעות שונות, יותר משם אחד. יש הקוראים לו [[גאלאנט]], [[רוקוקו]] או פרה-קלאסי. בתקופה זו המלחינים הבארוקיים במובהק היו עדיין פופולריים - באך, הנדל ו[[גאורג פיליפ טלמן|טלמן]] המשיכו להלחין כשהסגנון ההומופני היה כבר בעלייה ברורה. התרבות המוזיקלית עמדה בפני צומת - המלחינים הגדולים של הסגנון הישן נתפסו כמי שהטכניקה שלהם לוטשה עד לשיא, אך הציבור רעב לחידושים. זו הסיבה ש[[קרל פיליפ עמנואל באך]] הפך לפופולרי כל כך - הוא הבין את צורות ההלחנה השונות, אך גם ידע כיצד לשלב אותם ברוח החדשה. עזיבתו את הסגנון הישן העלתה את קרנו עד כדי כך שהאפיל על אביו, יוהאן סבסטיאן באך, שלתקופה ארוכה נשכח.