המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק – הבדלי גרסאות

{{תולדות המוזיקה הקלאסית}}

'''מוזיקת בארוֹק''' היא [[מוזיקה קלאסית]] שנכתבה בתקופת ה[[בארוק]] בין השנים [[1600]] ו-[[1750]] לערך.

 

==סקירה כללית==

[[קובץ:Walther - Musicalisches Lexicon oder Musicalische Bibliothec (1732).pdf|ממוזער|ולתר - הלקסיקון המוזיקלי הראשון, בשפה הגרמנית (1732)]]

תקופת הבארוק מחולקת לשלוש תת-תקופות: הבארוק המוקדם, הבארוק התיכון והבארוק המאוחר. רוב היצירות הנחשבות כיום כ"בארוקיות" נכתבו בתקופת הבארוק המאוחר.

ישנם הבדלים נוספים בין מוזיקת הרנסאנס למוזיקת הבארוק. במוזיקת הבארוק ניתן לרגש מקום חשוב יותר, (היווצרות [[תורת האפקטים]]) ויצירות רבות שואפות לתאר רגש מסוים על גווניו. לעיתים קרובות, מוזיקת הבארוק נכתבה לנגנים וירטואוזים, ובאופן כללי היא קשה יותר לביצוע מאשר מוזיקת הרנסאנס.

שינוי נוסף שחל בין תקופת הרנסאנס לתקופת הבארוק הוא עלייתם של הקטעים האינסטרומנטליים, וירידתו של סגנון [[א קפלה|הא-קפלה]] של שירה ללא לווי כלי.

קישוט נרחב של היצירה הוא מאפיין חדש נוסף שנכנס למוזיקת הבארוק. לעיתים קרובות הקישוט אולתר על ידי הנגן.

 

 

היצירות בתקופה הקלאסית נטו להכתב עם מבנה פנימי סדור, שהתבטא במיוחד ב[[סונאטה]] (ששורשיה בתקופת הבארוק). [[מודולציה (מוזיקה)|מודולציה]] - מעבר בין [[סולם (מוזיקה)|סולמות]] - הפכה לאלמנט מבני ו[[דרמה|דרמטי]]. היצירות נכתבו כמסע מה[[טוניקה]], ובחזרה אליה. כמו כן, הכתיבה בתקופה הקלאסית שואפת לנקודת שיא וממנה פתרון, בעוד שבאופן הכללי ניתן לומר על יצירות בארוקיות שרמת המתח בהן נשמרת לאורך היצירה.

הבדל נוסף בין יצירות מהתקופה הקלאסית ליצירות בארוקיות הוא במגוון הרגשות המוצג ביצירה. בעוד שיצירות בארוקיות נטו לתאר רגש יחיד, יצירות קלאסיות תארו קשת שלמה של רגשות.

 

 

 

 

 

 

 

לשלב שבין הבארוק לתקופה הקלאסית, על מגוון הרעיונות המתחרים שהועלו בו, והניסיונות לאחד השפעות שונות, יותר משם אחד. יש הקוראים לו [[גאלאנט]], [[רוקוקו]] או פרה-קלאסי. בתקופה זו המלחינים הבארוקיים במובהק היו עדיין פופולריים - באך, הנדל ו[[גאורג פיליפ טלמן|טלמן]] המשיכו להלחין כשהסגנון ההומופני היה כבר בעלייה ברורה. התרבות המוזיקלית עמדה בפני צומת - המלחינים הגדולים של הסגנון הישן נתפסו כמי שהטכניקה שלהם לוטשה עד לשיא, אך הציבור רעב לחידושים. זו הסיבה ש[[קרל פיליפ עמנואל באך]] הפך לפופולרי כל כך - הוא הבין את צורות ההלחנה השונות, אך גם ידע כיצד לשלב אותם ברוח החדשה. עזיבתו את הסגנון הישן העלתה את קרנו עד כדי כך שהאפיל על אביו, יוהאן סבסטיאן באך, שלתקופה ארוכה נשכח.