מדינת רווחה – הבדלי גרסאות

הוסרו 2 בתים ,  לפני 4 חודשים
אחידות במיקום הערות שוליים
מ (עדכון פרמטר "כל הערך" בתבנית:לשכתב (תג))
(אחידות במיקום הערות שוליים)
 
==ההיסטוריה של מדינת הרווחה==
המדינה הראשונה שבה התבססה מדיניות רווחה לאומית היא [[גרמניה]] ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]]. המנהיג שהוביל מהלכים אלו הוא [[אוטו פון ביסמרק]]. מדיניות הרווחה בגרמניה באותה תקופה כללה בין היתר: מתן [[פנסיה|פנסיות]], ביטוח תאונות ו[[ביטוח בריאות|ביטוח רפואי]]. כמה שנים אחרי הגרמנים גם ה[[אנגלים]] וה[[צרפתים]] אימצו מדיניות רווחה דומה לשל ביסמרק. אך באותה תקופה רמת הרווחה במדינות אלו הייתה בסדר גודל קטן מאוד.
 
הפריצה של מדינת הרווחה בממדיה הנוכחיים קרתה בעקבות [[דו"ח בוורידג']] בדצמבר [[1942]]. הרקע לדו"ח היה כלכלת ה[[מלחמה]] שב[[הממלכה המאוחדת|בריטניה]] במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] – שכמו בכל מלחמה הייתה [[ריכוזיות כלכלית|ריכוזית]] מאוד וזאת על מנת לתעל את כל כוחות השוק למען הלחימה. בעקבות תכנון הכלכלה במלחמת העולם השנייה אנשים רבים בבריטניה אימצו את הרעיון של כלכלה ריכוזית גם למצב רגיל עתידי. בעקבות עליית רעיונות אלו שר העבודה הבריטי [[ארנסט בווין]] ביקש מו[[ויליאם בוורידג']] לכתוב דו"ח שמטרתו להמליץ על גישה כלכלית של מדיניות רווחה. בוורידג' הצליח לפרסם בכל רחבי בריטניה את הדו"ח, שנמכר ביותר מחצי מיליון עותקים, ורעיונות אלו הפכו לפופולריים בקרב הציבור האנגלי. מייד לאחר מלחמת העולם השנייה הממשלה הבריטית החלה לאמץ את המלצותיו של בוורידג' בהדרגתיות. ב-[[1945]] היא החלה להעניק קצבאות ילדים וב-[[1946]] עבר חוק המחייב [[ביטוח לאומי]] כללי וביטוח עבודה. חוק נוסף שעבר באותה שנה הוא חוק ביטוח בריאות ממלכתי לכולם. ב-[[1947]] בריטניה הגדילה את ה[[גמלה|גמלאות]] וב-[[1949]] היא הגדילה משמעותית את הביטוח הלאומי והחילה פיקוח על [[שכר דירה]].
 
עוד נקודה היסטורית חשובה היא ה[[ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם|החלטה של האו"ם בדבר זכויות אדם]] שהחילה את חובת [[ביטוח לאומי]] כזכות יסוד. ההחלטה החילה גם את ה[[זכות]] להגנה מפני [[אבטלה]], הזכות ל[[פיצויים|פיצוי]] על [[פיטורים]], הזכות ל[[חינוך]] והזכות לרמת חיים המתאימה ל[[בריאות]] ו[[רווחה]] של האדם ומשפחתו כולל [[מזון]], [[ביגוד]], דיור, טיפול רפואי, שירותים חברתיים נחוצים ו[[ביטחון תעסוקתי]]. השינוי במדיניות הרווחה לאחר מלחמת העולם השנייה בא לידי ביטוי בכמות ההוצאה הממשלתית ביחס ל[[תוצר מקומי גולמי|תמ"ג.]] לאחר מלחמת העולם השנייה ודוח בוורידג' חלה עלייה משמעותית בהוצאה הממשלתית ב[[אירופה]] וב[[ארצות הברית]] ביחס לתמ"ג. ההוצאה הממשלתית של ארצות הברית ביחס לתמ"ג גדולה כיום כפי שלושה ממה שהייתה לפני המלחמה ובאירופה היא גם גדלה בין פי 2 לפי 3. בסופו של דבר, בתוך פחות מעשור בריטניה אימצה כמעט את כל ההמלצות של דוח בוורידג' ולאחר מכן גם אירופה וארצות הברית הלכו בעקבותיה וכך נוצרה מדינת הרווחה בצורתה הנוכחית.
* '''מדינת רווחה שאריתית (או: [[ליברליזם|ליברלית]])''': מדיניות זו מתבססת על ההנחה כי על האדם להשיג את מחייתו ב[[שוק חופשי|שוק החופשי]], ותפקידה של המדינה הוא להתערב רק במקרים בהם האדם אינו מסוגל לעשות זאת. מדיניות זו גוררת מדינת רווחה דו-שכבתית – מתקיימת שכבה אחת של הטבות חברתיות לכל האזרחים, ושכבה נוספת של סעד, בעלת הטבות מזעריות המספיקות למחיה בקושי, וגוררות עימן סטיגמה למקבלי הקצבאות שכן על הנזקק להוכיח את עוניו כדי לקבל תמיכה. הבריאות, כמו החינוך או ה[[פנסיה]], נתפסת כסחורה בשוק ולא כ[[זכות]] חברתית. לבסוף, מערכת הצדקה וה[[נדבנות|פילנתרופיה]] זוכה לעידוד ממשלתי. מדיניות זו נהוגה בעיקר בארצות האנגלו-סקסיות, כמו [[ארצות הברית]] ובמידה מסוימת [[בריטניה]].
* '''מדינת רווחה קורפורטיבית''': מדיניות המתבססת על מערכת מסועפת של הטבות, אך כאלה שאינן אוניברסליות אלא ספציפיות למעמד או לקבוצה תעסוקתית מסוימת (לדוגמה: הטבות פנסיוניות מיוחדות לחברי איגוד עובדי הרכבות). מודל זה איננו מוכוון לצמצום פערים כי אם להשגתה של יציבות חברתית, והוא יוצר בידול בין קבוצות חברתיות ובכך מקשה על התפתחותן של קואליציות בין-מעמדיות. עם זאת, השירותים החברתיים במדינות אלו מפותחים באופן יחסי. מדיניות זו מקובלת בארצות [[מערב אירופה|מערב]] ו[[מרכז אירופה]] (לדוגמה: [[צרפת]], [[גרמניה]], [[אוסטריה]]).
* '''מדינת רווחה סוציאל-דמוקרטית''': מדיניות זו מתבססת באופן המובהק ביותר על תפיסת ה[[זכויות חברתיות|זכויות החברתיות]]. במדינה כזו ההטבות הן אוניברסליות ואינן מכוונות רק ל[[מעמד הפועלים]] אלא גם ל[[מעמד הביניים]]. לפיכך ההטבות המתקבלות גבוהות מהמקובל בסוגים אחרים של מדינת רווחה. מודל זה מבוסס גם על מדיניות שכר שוויונית באופן יחסי ועל ניסיון לצמצום מרבי של אי-השוויון בין גברים לנשים, באמצעות העלאת שיעור השתתפותן של נשים בשוק העבודה. מדיניות רווחה זו תרמה ל[[שוויון]] חברתי וכלכלי, ולשיעורי עוני נמוכים מאוד בקרב משפחות חד-הוריות. מדיניות זו מאפיינת את ארצות [[צפון אירופה]] (לדוגמה: [[שוודיה]], [[נורווגיה]], [[פינלנד]]), והיא נודעת באיכות החיים הגבוהה שהיא מספקת לאזרחים.{{הערה|1=אבי קליין, [https://www.haaretz.co.il/misc/1.1082577?_ga=2.192978089.503683337.1639678534-760802322.1632172409 עדיף לחיות בסקנדינוויה מבארצות הברית או באנגליה], אתר [[Themarker]], פברואר 2006}}.
* '''מדינת רווחה דרום-אירופית (או: פרטיקולריסטית-קליינטליסטית)''': ישנה נוכחות בולטת של רשתות קליינטים–פטרונים המאורגנות סביב תוכניות שונות של רווחה ו[[ביטחון סוציאלי]], דהיינו, ישנן מערכות ביטחון סוציאלי מפוצלות ומקוטבות המאורגנות על בסיס קורפורטיסטי. מדיניות זו ננקטת ב[[איטליה]], ב[[ספרד]], ב[[פורטוגל]] וב[[יוון]].
 
 
==מדד התשומות==
המדד המקובל בעולם להשוואה בין מידת ה"רווחה" הממשלתית במדינות שונות הוא "מדד התשומות". מדד זה, שבוחן את היחס בין תקציב הרווחה של המדינה ובין התמ"ג שלה, מתחשב אך ורק בסכום הכספי שהממשלה השקיעה בתקציבי רווחה, מבלי לבדוק את תוצאות ההשקעה – שיכולות להיות שונות במדינות שונות.{{הערה|1={{השילוח|עמיעד כהן|התגאו בתוצאות, לא בהוצאות|התגאו-בתוצאות,-לא-בהוצאות|13, פברואר 2019}}}}.
 
כך לפי המדד שפרסם ה-[[OECD]] ישראל מדורגת בתחתית הטבלה בהוצאות על רווחה,{{הערה|1=[https://israel-trade.net/oecd/numbers/הוצאה-על-שירותי-רווחה/ משרד הכלכלה והתעשייה]}}, אך אין בכך להצביע על דירוג ישראל בתוצאות השקעתה ברווחה.
 
==ביקורת==