סונאטה מס' 29 (האמרקלאוויר) של בטהובן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏פרק שני- סקרצו- אסאיי ויוואצ'ה: תיקון הפניה לפירושון
שורה 36:
הפרק השני בנוי במסגרת של [[סקרצו]], ומשקל הפרק הוא אכן [[משקל (מוזיקה)|שלושה רבעים]]. הסקרצו שופע חינניות, ואף היתוליות מסוימת. הפרק מתקדם בצורה מהירה מאוד. סולם הפרק השני גם הוא סי במול מז'ור. רוב הפרק כתוב ב[[דינמיקה (מוזיקה)|פיאנו]], ואף פיאניסימו, אך סיום ה[[סקרצו]] מנוגן ב[[דינמיקה (מוזיקה)|פורטה]]. לאחר הסקרצו, מופיע ה[[טריו (צורה מוזיקלית)|טריו]]. הטריו נשמע הרבה יותר קודר ומלנכולי, לעומת הסקרצו הקליל והעליז, תופעה שאינה נהוגה בדרך כלל. לרוב, הטריו קליל יותר באופיו מן הטריו המינורי של סונאטת ההאמרקלאוויר. הטריו נקטע בפתאומיות בחלק מהיר, במפעם [[מפעם|פרסטו]] ובמשקל של [[משקל (מוזיקה)|שני רבעים]].
 
התפרצות של קטע במשקל שני רבעים באמצע הטריו, כדוגמת הטריו בסונאטת האמרקלאוויר, אפשר למצוא גם ב[[הסימפוניה השישית של בטהובן|סימפוניה השישית (הפסטורלית) של בטהובן]] אופוס 68, גם שם נקטע כל פעם הטריו בחלק מהיר יותר, במשקל שני רבעים. החלק המהיר הקוטע את הטריו משווה לו תחושת לחץ ודחיפות. לאחר קטע מעבר קצר, חוזר הסקרצו, הפעם בשינויים מינוריים ובלתי מורגשים, עד ל[[קודה|קודטה]]לקודטה, שבה מדגיש בטהובן את הסיום העוצמתי. ממש לפני הסיום משתנה שוב המפעם ל[[מפעם|פרסטו]], והמשקל לשני רבעים, אך לאחר שה[[משקל (מוזיקה)|משקל]] חוזר לשלושה רבעים, הפרק נגמר באופן מפתיע בנימה חרישית ב[[דינמיקה (מוזיקה)|פיאניסימו]]. הפרק השני בסונאטת האמרקלאוויר הוא גם הפרק הקצר ביותר בה והוא נמשך בין 4 ל-5 [[דקה|דקות]].
 
===פרק שלישי- אדאג'יו סוסטנוטו===
שורה 42:
הפרק השלישי של סונאטת ההאמרקלאוויר, הוא הפרק הארוך ביותר, האיטי ביותר וטווח הרגשות בו הוא הנרחב ביותר מכל שאר פרקי הסונאטה. לכן, רבים רואים בפרק את "[[לב|ליבה]]" של הסונאטה. [[משקל (מוזיקה)|משקל]] הפרק הוא [[משקל (מוזיקה)|שש שמיניות]], ו[[סולם (מוזיקה)|סולמו]] פה דיאז מינור, סולם רחוק יחסית מסולם הפרק הראשון- סי במול מז'ור. במהלך הפרק, מסומנים המקומות בהם רצה בטהובן שיעשה שימוש בפדל השמאלי, להפקת צלילים רכים ושקטים. הפרק בנוי במבנה של [[צורת סונאטה]] איטית ומלנכולית. הנושא הראשון קודר מאוד, חדור נימת יאוש. הנושא לירי מאוד, וכמעט אין בו חלקים שחוזרים על עצמם. הגשר מתחיל בנימה אופטימית, אך לאחר אזכור של [[נושא ווריאציות|וריאציה]] על הנושא הראשון, אופי המנגינה משתנה, עד לכניסתו של ה[[צורת סונאטה|נושא השני]]. הנושא השני מתחיל רק בליווי ביד שמאל, אך אט אט מצטרפת גם ה[[מלודיה]]. תחילה מוצג הנושא בסולם הטוניקה של הפרק - פה דיאז מינור, אך עם התקדמות המלודיה הלירית של הנושא השני, מגיעים לסולם רה מז'ור, הבנוי על דרגת ה[[סוב דומיננטה]] ל[[סולם מקביל|סולם המקביל]] של פה דיאז מינור, סולם לה מז'ור. קבוצות הסיום הן הנקודה ה[[סולם מז'ורי|מז'ורית]] המשמעותית הראשונה ב[[צורת סונאטה|אקספוזיציה]]. ה[[טריולה|טריולות]], המנוגנות בהופעתן השנייה של קבוצות הסיום, נותנות תחושה של התקדמות המוזיקה. מאחר שהאקספוזיציה אינה חוזרת על עצמה, נוצרת תחושה כי קבוצות הסיום זולגות ישירות אל הפיתוח. בפיתוח מטופל בעיקר הנושא הראשון, וגרסאות מז'וריות רבות שלו, בסולמות שונים, ממלאות את עיקר נפח הפיתוח.
 
לקראת סוף הפיתוח, הולכת המוזיקה ומתקדרת שוב לאטה, עד שלבסוף מגיע תור הרפריזה, ובה חוזר הנושא הראשון למצבו הקודר והמלנכולי. ברפריזה מורחב הנושא הראשון, וההרמוניה מורחבת ומעשירה אותו בגוני עצבות רבים. לאחר הגשר מוצג הנושא השני. הפעם הוא מופיע תחילה ברה מז'ור, ואט אט משתנה ה[[סולם (מוזיקה)|סולם]] לפה דיאז מז'ור. בסולם זה גם מנוגנות קבוצות הסיום. אחריהן יש [[קודה (מוזיקה)|קודה]], שבטהובן, כמנהגו, ממשיך לפתח בה את הנושאים. לאחר רגע שיא קצר ב[[דינמיקה (מוזיקה)|פורטה]] חוזרת מנגינת הנושא הראשון, והפרק מסתיים באיטיות באקורד חרישי (המסומן ב[[דינמיקה (מוזיקה)|פיאניססיסימו]]) של פה דיאז מז'ור.
 
משך זמן נגינת הפרק משתנה מאוד מנגן לנגן. הטווח הממוצע הוא בדרך כלל בין 19 ל-26 [[דקה|דקות]].