חוק בתי קברות צבאיים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תבנית מידע |
מ ←היסטוריה חקיקתית: קישורים פנימיים |
||
שורה 22:
החוק נחקק על פי הצעת הממשלה. הוא נחקק בסמוך לחקיקתם של חוקים אחרים, שעסקו במחיר האנושי ששילמה המדינה ב[[מלחמת העצמאות]] ובהתמודדות עם תוצאותיה - [[חוק משפחות חללים (תגמולים ושיקום)]] ו[[חוק הנכים (תגמולים ושיקום)]].{{הערה|[https://fs.knesset.gov.il//1/Plenum/1_ptm_250136.pdf דברי הכנסת הראשונה, 20 במרץ 1950].}}
הצורך בחוק נבע מן המספר הרב של האתרים שבהם נקברו כ-6,000 חללי המלחמה: בעת הדיון ב[[החקיקה בישראל|קריאה הראשונה]] של החוק נמסר כי יש 144 אתרים כאלו, שחלקם מצויים בשדות קרב לשעבר, וכי לא ניתן לתחזק את כולם.{{הערה|שם=דברי 1059|[https://fs.knesset.gov.il//1/Plenum/1_ptm_250136.pdf דברי הכנסת הראשונה, 20 במרץ 1950, עמ' 1059].}} החוק נועד איפוא במקור לאפשר הקמת בתי קברות צבאיים קבועים והעברת חללים אליהם, כדי שיהיה אפשר לפנות חלק מאתרי הקבורה שנוצרו במהלך המלחמה. בעת חקיקת החוק היו שמונה בתי קברות צבאיים קבועים (ב[[בית הקברות הצבאי בראש פינה|ראש פינה]], [[נהריה]], [[עפולה]], [[חיפה]], [[נתניה]], [[בית הקברות נחלת יצחק|תל אביב]], [[בית הקברות הצבאי בהר הרצל|ירושלים]] ו[[בית הקברות הצבאי בכפר ורבורג|כפר ורבורג]]{{הערה|שם=דברי 1059}}.). עם השנים גדל מספר בתי הקברות המוכרזים ל-43.
נושא נוסף שהוסדר בחוק הוא הסמכות להקים בעת הצורך - כלומר במצבי מלחמה וחירום - בתי קברות ארעיים, והכללים אודות פינוים בבוא העת.
| |||