יישוב קהילתי – הבדלי גרסאות

ב[[ישראל]], '''יישוב קהילתי''' הוא [[יישוב]] המבוסס על שיתוף חברתי כשהדגש העיקרי בחיי היומיום הוא על חיי הקהילה. בניגוד לצורות יישוב כפריות אחרות בישראל, אין ביישוב קהילתי הכוונה תעסוקתית המחייבת את התושבים לעיסוק מסוים או שיתוף כלכלי כמו ב[[מושב]] וב[[קיבוץ]].

בראשית 1975 הוקם גוף בשם "תנועת היישובים העירוניים מעבר לקו הירוק" יזם אותו חנן פורת במטרה לסייע להתנחלויות שהוקמו מעבר לקו הירוק שעד אז התנהלו בנפרד ללא מערכת תומכת. כמנהל התנועה התמנה עוזי גדור, איש בעל ניסיון עשיר בתכנון אזורי התיישבות (הבשור, רמת הגולן, ימית). אחת השאלות שהטרידו את גדור הייתה מה היא התנחלות. היה ברור שקרית ארבע. ימית, קצרין, הם ישוביםיישובים עירוניים, אבל מה היא עפרה, שילה או בית אל. הן אינן קיבוץ (שהוא ישוב שיתופי) ולא מושב (שהוא ישוב חקלאי). גדור חיבר מסמך המשרטט צורת התיישבות כפרית חדשה, שהעניק לה את השם "ישוביישוב קהילתי". בניגוד למושב שהוא גוף חברתי המתבסס על חקלאות וכללים נוקשים חלוקה שיוויוניתשוויונית של אמצעי ייצור חקלאיים כענף קיום בלעדי. הישובהיישוב הקהילתי, על פי תפיסתו, הוא ישוב סגור המתנהל על ידי ועד נבחר וועדת קבלה, וחברה המגדירה את אופייה ומקפידה על קיומו: דתי, חילוני, או טבעוני. המכנה המשותף הוא חברתי- קהילתי, ואילו את הבסיס הכלכלי על כל מתיישב לפתור בעצמו, אם בעבודת חוץ או עיסוק מקומי. ליישוב הסמכות לפקח על אופי המגורים וחזות היישוב. המסמך פורסם ב"נקודה" וגדור עבר את ההתנחלויות והציע להן לאמצו. הראשונה הייתה התנחלות עופרה, ואחריה אלון שבות וכל האחרות. כשנתיים אחר כך, כששימש גדור אחראי על תכנון פריסת צה"ל, הגיעו אליו חבורת חוקרים מרפא"ל שביקשו להקים ישוב בגוש שגב שהיה שטח אש. בצד המשבצת שפינה להם הציע גם את רעיון היישוב הקהילתי. "זכור לי יום ששי בערב שנסעתי למפגש עם משפחות הגרעין והצגתי להם את הרעיון שאומץ על ידם." הישוביםהיישובים יובלים ועצמון היו היישובים הקהילתיים הראשונים שהוקמו בגבולות הקו הירוק.

מספר גדור: כעשרים שנה מאוחר יותר שימשתי נציג ראש הממשלה במרכז ההשקעות והגעתי לפגישה עם מנהל הרשות לפיתוח הפריפריה במשרד התעשייה, משה מרחביה, חבר התנחלות עופרה. משה הזכיר לי מפגש שקיימנו בשעתו עם סנטה יוספטל, מנהלת המרכז החקלאי, המאגד את כל תנועות ההתיישבות, "ביקשנו להצטרף כתנועת היישובים הקהילתיים. סנטה שאלה: כמה יישובים יש לכם, וענית: ששה, אבל יהיו עוד. היא גיחכה ואמרה: יש 300 קיבוצים ו 300 מושבים, ואתם עם הששההשישה שלכם מבקשים להצטרף, ודחתה אותנו." ומשה המשיך: "עברו עשרים שנה. כמה קיבוצים שלא הופרטו נשארו, וכמה מושבים עדיין מקיימים את תקנון המושב ומתקיימים על עבודה עצמית חקלאית. אלו ואלו הפכו למעשה ליישובים קהילתיים. אין ספק שברעיון היישוב הקהילתי היה ראיית הנולד".   

* גדור עוזי, הישובהיישוב הקהילתי, 1974