ויקיפדיה

חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 49) – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אחידות במיקום הערות שוליים
שורה 2:
 
==בנורווגיה ובמדינות נוספות==
סעיף 62 של ה[[חוקה]] הנורווגית קובע ששר בממשלה אינו יכול לשמש גם כחבר הרשות המחוקקת - ה[[סטורטינג]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.stortinget.no/globalassets/pdf/english/constitutionenglish.pdf|כותרת=The Constitution, as laid down on 17 May 1814 by the Constituent Assembly at Eidsvoll and subsequently amended, most recently in May 2018|אתר=הפרלמנט הנורווגי}}</ref>, חקיקה דומה קימת גם במדינות אחרות כגון [[שוודיה]], [[הולנד]] ו[[צרפת]]. הדבר מחייב את חברי הפרלמנט שהתמנו לתפקיד שרים ב[[ממשלה]] להתפטר מתפקידם ב[[פרלמנט]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.idi.org.il/articles/26069|כותרת=החוק הנורווגי במציאות הישראלית|אתר=www.idi.org.il|שפה=he|תאריך_וידוא=2021-05-09}}</ref> .
 
בנוסף, בנורווגיה ובשוודיה ישנם חברי פרלמנט מחליפים, המשתלבים בעבודת הפרלמנט כממלאי מקום של חברי הפרלמנט בעת שנבצר מהם להשתתף בישיבות הפרלמנט או הוועדות באופן קבוע או באופן זמני, לדוגמה, בשל שליחות בחו"ל או מחלה. חבר פרלמנט מחליף הוא המועמד הבא בתור ברשימת מועמדי המפלגה באזור הבחירה הרלוונטי. כיוון שחבר פרלמנט שנתמנה לשר בממשלה לא יכול למלא את תפקידו כחבר הפרלמנט, הוא מוחלף על ידי חבר פרלמנט מחליף, עד שיסיים את תפקידו כשר<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.knesset.gov.il/committees/heb/material/data/H30-01-2007_9-09-17_mmm.doc#footnote18|הכותב=אביטל אפל ויהודית גלילי|כותרת=החוק הנורווגי: אוסף מקורות|אתר=הכנסת|תאריך=פברואר 2003}}</ref>.
 
המינוח המדויק לחוק הוא "חוק חבר פרלמנט מחליף (Alternate Member Bill)", אך הוא ידוע בכינויו "החוק הנורווגי". מקור הכינוי "החוק הנורווגי" נעוץ בעובדה שהפרלמנט בנורווגיה היה הראשון שחוקק חקיקה המונעת כפל כהונה בפרלמנט וברשות המבצעת, בשנת [[1828]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.knesset.gov.il/committees/heb/material|הכותב=דן אבנון|כותרת=החוק הנורבגי בעידן של המהפכה המשטרית|אתר=www.knesset.gov.il|תאריך=2000|תאריך_וידוא=2021-05-09}}</ref>.
שורה 12:
בשנת [[2015]] חוקקה [[הכנסת]] כ[[הוראת שעה]] לתקופת כהונתה של [[הכנסת העשרים]] את תיקון מס' 42 לחוק יסוד: כנסת שכינויו, "[[החוק הנורווגי הקטן]]"{{הערה|[https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_313649.pdf חוק–יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42 והוראת שעה)], ס"ח 2500 מ-6 באוגוסט 2015}}. בסיסו בחקיקת סעיף 42ג ובהרחבת סעיף 43. החוק קבע כי שר או סגן שר רשאים להתפטר מתפקידם כחברי כנסת ולפנות את מקומם לבא בתור שברשימות המפלגה אליה הם משתייכים. אם ירצה חבר כנסת שהתפטר מתפקידו לחזור אל מקומו כחבר כנסת והיה וחבר הכנסת שחברותו הופסקה יחדל מלכהן כשר או כסגן שר, או ימונה לתפקיד ראש הממשלה, ראש הממשלה החלופי, ראש הממשלה בפועל או ממלא מקום ראש הממשלה, תחודש חברותו בכנסת והאחרון שנהיה לחבר כנסת מבין חברי רשימתו, יחדל מלכהן. על פי הוראות התיקון, חבר הכנסת אחד בלבד מכל רשימת מועמדים רשאי להפסיק את חברותו בכנסת בהתאם לסעיף זה.
 
ב-16 ביוני 2020, בכנסת ה-23, הורחב "החוק הנורווגי" ונחקק תיקון מס' 49. בניגוד ל"חוק הנורווגי הקטן" הקודם, שנחקק כהוראת שעה והתיר התפטרות של ח"כ אחד בלבד מכל רשימה, התיקון הנוכחי אינו מוגבל בזמן, והוא מאפשר התפטרות של עד שליש מחברי הכנסת מאותה סיעה (עם [[עיגול (אריתמטיקה)|עיגול]] כלפי מעלה כאשר בסיעה פחות מ-12 ח"כים).{{הערה|[https://fs.knesset.gov.il/23/law/23_lsr_573903.pdf חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 49)], ס"ח 2800 מ-16 ביוני 2020}}.
 
=== מטרת החוק ===
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/חוק_יסוד:_הכנסת_(תיקון_מס%27_49)"