אבו תביללי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 24:
הקדוש '''אבּוֹ תבּילֶלי''' (ב[[גאורגית]]: '''აბო თბილელი''',<REF>נקרא גם '''אבו מתיפליס''' או '''האבּוֹ טפּילֶלי''' (גאורגית: '''ჰაბო ტფილელი''')</REF> [[756]]-[[786]] לערך) היה [[מרטיר]] [[נוצרי]] וה[[קדוש פטרון|קדוש המגן]] של ה[[ערי גאורגיה|עיר]] [[טביליסי]] שב[[גאורגיה]].
 
במוצאו היה אבו תביללי [[ערבים|ערבי]], וגדל כ[[אסלאם|מוסלימוסלמי]] ב[[בגדד]]. בגיל 17 (או 18), הוא מצא את עצמו בטביליסי, כשהוא הולך בעקבות הנסיך נרסס, השליט של [[כארתלי]]. נרסס, שהושמץ בפני ה[[ח'ליפה|ח'ליף]], בילה שלוש שנים במאסר, ושוחרר על ידי הח'ליף החדש. אבו תביללי ליווה אותו ובדרכו.
 
מקצועו של אבו-תביללי בבגדד היה בשׂם (עושה בשמים), והצטיין ביצירת בשמים ומשחות. אומנות המצביעה על ידע ב[[כימיה]]. הוא היה בעל השכלה רחבה והיה בקי ב"תורת כל ה[[אסלאם]]". השכלה זו כללה גם לימודי טקסטים דתיים וגם טקסטים פילוסופיים. בהגיעו ל[[מזרח גאורגיה]] ([[כארתלי]]), הוא שוכנע באמיתות תורת [[נצרות]]. ענין זה לא קרה מיידית אלא לאחר תהליך של התבוננות נפשית שלוותה בויכוחים סוערים עם [[כומר|כמרים]] נוצריים ו[[בישוף|בישופים]]. ויכוחים אלה רק חיזקו אותו באמונתו כי הנצרות היא האמונה הנכונה. למרות זאת, בתחילה פחד אבו-תביללי ל[[המרת דת|המיר את דתו]] בפרהסיה, כיוון ש[[גאורגיה]] [[אמירות טביליסי|הייתה נתונה תחת שלטון ערבי]], והוא רק נטש את המנהג המוסלמי של תפילה חמש פעמים ביום, והחל להתפלל על פי ה[[נצרות]]. מסיבות פוליטיות, נמלט הנסיך של תביללי ומצא מקלט ב[[ממלכת הכוזרים]] בצפון [[הים הכספי]], איזור שהיה חופשי משליטה מוסלמית. אבו-תביללי ליווה את הנסיך לממלכת הכוזרים ו[[טבילה לנצרות|הוטבל שם לנצרות]]. לאחר מכן עברו נרסס ואבו-תביללי ל[[אבחזיה]], שהייתה אף היא חופשית משליטה מוסלמית, ושם באבחזיה קיים בלהט חיים נוצריים של תפילות וסיגוף, כשהוא מכין את עצמו למשימה העתידית.