עקומת פיליפס – הבדלי גרסאות

הגאות הכלכלית ב[[שנות השישיםה-60 של המאה ה-20]] אישרה את תחזיותיה של ה[[תאוריה]]; מדינות רבות נהנו מאבטלה נמוכה ו[[צמיחה כלכלית|צמיחה]] גבוהה במחיר של אינפלציה גואה. בחלק מהמקרים היה זה פרי מדיניות ממשלתית מכוונת אך ב[[ארצות הברית]], למשל, הייתה זו תוצאת לוואי של [[מלחמת וייטנאם]] שכפתה על ממשל [[לינדון ג'ונסון|ג'ונסון]] מדיניות פיסקלית מרחיבה.

ב[[שנות השבעיםה-70 של המאה ה-20]] נקלעו מדינות מתועשות רבות למצב הנקרא "[[סטגפלציה]]", שלא תאם את תחזיותיהם של פיליפס וסמואלסון משום ששיעורי האינפלציה והאבטלה היו שניהם גבוהים בעת ובעונה אחת. כלכלנים [[מונטריזם|מונטריסטים]] כ[[מילטון פרידמן]] תקפו את עקומת פיליפס ואת הגישה הגורסת כי ניתן באמצעות [[מדיניות מוניטרית]] מרחיבה להשיג שיעור אבטלה נמוך וצמיחה גבוהה לאורך זמן.

השערת "שיעור האבטלה הטבעי", אותה הציג פרידמן ב-[[1968]] היא הכללה של התאוריה המגולמת בעקומת פיליפס. לפיה יש להבדיל בין הטווח הקצר בו נע המשק '''על העקומה''' כפי שנאמר עד כה, לטווח הארוך בו תתרחש תזוזה '''של העקומה''' אשר תביא ב[[שיווי משקל (כלכלה)|שיווי משקל]] את המשק לרמת התעסוקה המקורית. רמה זו היא שיעור האבטלה הטבעי הנגזר מקיומם של פרטים שלא רוצים או לא יכולים לעבוד.

לפי פרידמן, עקומת פיליפס לטווח הארוך היא למעשה קו אנכי אליבא דפרידמן. מדיניות פיסקלית מרחיבה או מצמצמת תביא לשינויים בשיעור האינפלציה אך לא ברמת התעסוקה.

==עקומת פיליפס כיוםבמאה ה-21==

הגישה הרווחת במחקר הכלכלי כיוםשל היאתחילת לקבל[[המאה ה-21]] היא אתקבלת התזוזות של העקומה מעת לעת. מחקרים בארצות הברית, למשל הראו כי עקומות שונות מתאימות למידע המקובץ של תקופות בנות כעשור.

העובדה שעקומת פיליפס זזה אין פרושה בהכרח ששיעור האבטלה הטבעי אכן קיים וקבוע כפי שסבר פרידמן. בסוף [[שנות התשעיםה-90 של המאה ה-20]] היה שיעור האבטלה בארצות הברית נמוך מ-4 אחוזים, הרבה מתחת לאומדנים המקובלים באותה עת של שיעור האבטלה הטבעי באמריקה.

* [http://www.frbsf.org/publications/economics/letter/2002/el2002-29.html ניתוח עדכני של נתוני האבטלה והאינפלציה בארצות הברית] מטעם הבנק המרכזי של ארצות הברית, [[2002]].