החלוץ (אונייה) – הבדלי גרסאות

{{פירוש נוסף|נוכחי=אונייההספינה הראשונה שנקנתה על ידי היישוב העברי, בשנת 1920|אחר=אונייה ששימשה את היישוב העברי בארץ ישראל החל מ-1925|ראו=[[חלוץ (אונייה)]]}}

|סוג=[[אוניית משא|ספינת משא (פורקת)]]

'''"החלוץ"''' הוא שמה של ה[[אונייה]]הספינה הראשונה שנרכשה על ידי מוסדות סקטוריאליים של [[היישוב]] העברי בשנת [[1920]] מאנשי עסקים יהודים בתל אביב, שרכשו אותה כשנה לפני כן. שמה ניתן לה על שם [[תנועת החלוץ]].

האונייההספינה נרכשה על ידי [[ועדת המים]] של היישובביפו, שעסקה בתחומי [[שיטספנות]], [[דיג]] ותעשייה ימייםימית והיוותה את [[סניף הימים]] של [[תנועת העבודה]] המאוגדת ([[אחדות העבודה]]). האונייההספינה הייתה בבעלות [[ארגון|חברת]] [[מניהמניות|חברת המניות]] לספנות עבריתהעברית הראשונה, [[החברה לאסדות וספנות חופית|"חברה לאסדות וספנות חופית ארצישראלית"]] בע"מ. מחצית מניותיה נרכשו על ידי חיילי [[הגדודים העבריים]] ב[[סרפנד]], ומחצית שנייה הועברה למכירה ב[[ארצות הברית]].

סיפורה של "החלוץ" החל לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]], כאשר "הכבישים היו משובשים, הרכבת לא פעלה והובלת סחורות ותוצרת חקלאית מ[[יפו]] ל[[חיפה]] הייתה קשורה בהוצאות רבות" (ציטוט:[[ברוך קטינקא]]). בשל המצב רכשו שלושה שותפים יהודים מתל אביב - [[אברהם ליפשיץ]], משה בן ציון–ספיר ולוי בורשטין, ספינת מפרש ערבית, הסבו אותה לספינת מנוע בהספק כשלושים [[כוח סוס|כוחות סוס]] והכשירו עליה שני חדרים לנוסעים. בפעם הראשונה דווח על הספינה בעיתון [[הארץ]] ביום 17 בדצמבר 1919: "אניה עברית פרטית. הגיעה לחופנו אניה קטנה בת 100 טון של מר ליפשיץ ושות'. האניה מהלכת בין יפו ל[[אלכסנדריה]] ומשמשת לנוסעים ולמשא".

לאחר רכישתה, הוסבה האונייההספינה מ[[אסדה]]מפּוֹרֶקֶת ל[[אוניית(lighter, משא]]ספינה עללפריקה ידיולטעינה התקנתשל אוניות העוגנות מחוץ לנמל) לספינת מנוע קטן. [[יוסף טרומפלדור]] ותנועת החלוץ דנו רבות עם יו"ר ועדת המים, ד"ר [[מאיר גורביץ]], על העלאת [[ספן|ספנים]] יהודים מה[[קווקז]] ל[[עבודה עברית|כיבוש]] [[ים|הים]]. ערב הקמת חברת המניות שאיפשרה את רכישת האסדההספינה, אמור היה טרומפלדור להישלח בדחיפות לקווקז על מנת לגייס את אנשי "החלוץ" שם, אולם הוא נקרא ל[[תל חי]] ושם נהרג ב[[מאורעות תל חי|קרב]].

האונייההספינה נקנתה מהיזמים ליפשיץ ושותפיו בהסדר רכישה של מקדמה והתחייבות כספית. לאחר שהוחלף מנועה הקטן במנוע דיזל 75 כ"ס נגררה "החלוץ" בחבל ארוך על ידי פועלים ערבים מחולות חוף חיפה אל הים, והפליגה אל טקס השקתה ב[[נמל יפו]] בנוכחות נכבדי היישוב ובראשם [[מאיר דיזנגוף]].

קברניט "החלוץ" היה מצרי, ובצוותה היו שלושה מלחים עבריים - מכונאי ראשון קפלן, צבי יוספיה, ו[[ירמיהו הלפרן]], בנו של השומר [[מיכאל הלפרן]]. "החלוץ עסקה" ב[[שינוע|הובלתבהובלת מטענים]]סחורות בין חופי הארץ למעלה משנה. התקופה הייתה תקופת לחימה של ה[[צרפת]]ים בצבא הערבי בצפון הארץ, ומתח רב שרר בינם לבין ה[[בריטים]]. עקב חסימת הדרכים היבשתיות נשלחה "החלוץ" בשליחות הנהגת היישוב "להודיע לעולם על הקורה בארץ" ולייבאולהביא מטען מ[[ביירות]] ל[[תל אביב]]. בדרכה חזרה, חיבל רב החובל המצרי ב[[מדחף]] על ידי הנחת [[שרשרת]] ה[[ברזל]] של [[עוגן|העוגן]] עליו, ונעלם. אירוע זה הביא את היישוב למסקנה ברורה, ש"אין תקומה ללא פתח ימי" (ציטוט מסקירת גורביץ).

התמורה ממכירת המניות בארצות הברית לא הגיעה לארץ, והחלוץו"החלוץ" הוחזרה לבעליה הראשונים,. בהיותה בשרותם נטרפה על סלע מול נמל יפו בשנת [[1921]].{{הערה|[https://sfathayam.com/2022/09/21/%d7%90%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%9c%d7%95%d7%a5-%d7%a0%d7%98%d7%a8%d7%a4%d7%94-%d7%91%d7%97%d7%95%d7%a3-%d7%99%d7%a4%d7%95/ "אנית „החלוץ“ נטרפה בחוף יפו" - פברואר 1921] באתר: '''שפת הים''' - ים וספנות בעיתוני ההשכלה והתחייה, 1948-1856.}}