בית הכנסת עמנו-אל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏היסטוריה: אחידות
אפשרות הצעות קישורים: נוספו 3 קישורים.
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד משימה למתחיל מוצע: הוספת קישורים
שורה 9:
קהילת עמנו-אל נוסדה על ידי 33 משפחות של מהגרים יהודים שהגיעו מ[[גרמניה]] באפריל [[1845]]. הקהילה התכנסה באולם שכור במפגש הרחובות [[רחוב גראנד (מנהטן)|גראנד]] ו[[רחוב קלינטון|קלינטון]] שבאזור ה[[לואר איסט סייד]] של [[מנהטן]]. באותה עת, הקהילה התפללה בסגנון ה[[יהדות אורתודוקסית|אורתודוקסי]]. עם הגידול במספר חברי הקהילה, ושיפור מצבם הכלכלי, עבר בית הכנסת מספר מבנים.
 
באוקטובר [[1847]] עברה הקהילה להתפלל במבנה ששימש קודם לכן כ[[כנסייה]] [[נצרות מתודיסטית|מתודיסטית]] ב[[רחוב כריסטי]] והקהילה שכרה את האדריכל [[לאופולד אידליץ]] לתכנן את שיפוץ המבנה והפיכתו לבית כנסת. במקביל נערכו שינויים בסגנון התפילה ובנוסחה בהתאם לתפישת [[היהדות הרפורמית]] האמריקאית: בשנת [[1848]] שונתה שפת רוב הסידור מ[[עברית]] ל[[גרמנית]], בשנת [[1849]] הותקן [[עוגב]] בבית הכנסת, וב-[[1853]] בוטל הנוהג של העלייה לתורה ורק [[רב]] הקהילה קרא בתורה.
 
בשנת [[1854]] עבר בית הכנסת ל[[רחוב 12]], ולאחר המעבר בוטלה ההפרדה בישיבה בין גברים לנשים, והותר לבני המשפחה לשבת יחד במהלך התפילה, וכן, לאחר דיון סוער בין חברי הקהילה, הוחלט לבטל את [[יום טוב שני של גלויות]].
שורה 19:
בשנת [[1873]] התמנה ד"ר [[גוסטב גוטהייל]] מ[[מנצ'סטר]] שב[[אנגליה]] לרב הקהילה, והיה הרב הראשון דובר האנגלית של הקהילה. בשנת [[1888]] התמנה הרב [[ג'וזף סילוורמן]] לרב הקהילה, והיה הרב הראשון יליד ארצות הברית שכיהן כרב הקהילה.
 
בשנות ה-70 וה-80 של [[המאה ה-19]] נערכו שינויים נוספים בנוסח התפילה - הופסק הנוהג של לבישת [[כיפה (יהדות)|כיפה]] על הראש במהלך התפילה, בוטלו טקסי [[בר מצווה|בר המצווה]] המסורתיים, ובשנת [[1895]] אומץ "סדר תפילות ישראל", [[סידור]] התפילה האחיד של [[איחוד הקהילות העבריות האמריקניות]] הרפורמי.
בסוף שנת [[1920]] מונה [[זבולון קוורטין]] לחזן הראשי של בית הכנסת בשכר של 12,000 [[דולר]] לשנה, השכר הכי גבוה שניתן ל[[חזנות|חזן]] אי פעם.
בשנת [[1924]] מונה [[לזר סמינסקי]] למנהל המוזיקלי של בית הכנסת, והפך את בית הכנסת למרכז למוזיקה יהודית מודרנית. סמינסקי הזמין במיוחד יצירות מוזיקלית אשר נכתבו במטרה לשמש כחלק מהתפילה בבית הכנסת.