פיסול בשדה המורחב – הבדלי גרסאות

מצב זה מכונה על ידי קראוס כ"מצב נגראטבינגאטיבי", בו הפיסול נאלץ להמיר את ההתייחסות לחלל היסטורי בצורות [[אמנות מופשטת|מופשטות]] המהוות "מסמן טהור", וכן בהתייחסות עצמית (Self Referent) [[ארס פואטיקה|ארס פואטית]]. קראוס מאתרת מאפיינים אלו בפיסול המופשט אשר מדגיש את בסיס הפסל או הופך אותו לחלק בלתי נפרד ממנו, כדוגמת פסליו של [[קונסטנטין ברנקושי]]. פסלים כדוגמת אלו "הבסיס מוגדר עתה מהותית כניתן להעברה, דבר המצביע העדר מקום-קבוע לעבודה, וחוסר הבית שלו מוטמע לתוך עצם חומריותו של הפסל".