קולנוע אמריקאי – הבדלי גרסאות

בשנת [[1878]] הציג לראשונה ה[[צלם]] האמריקני [[אדוארד מויברידג']] את שיטת ה[[צילום]] החדשה שפיתח, בעזרתה הצליח להפיק סדרת תמונות של [[סוס הבית|סוס]] בתנועה. הוא צילם את התמונות ב[[פאלו אלטו]] שב[[קליפורניה]] באמצעות מערך של מצלמות סטילס אותן הציב בשורה זו אחר זו. ההישג של [[אדוארד מויברידג'|מייברידג']] הניע [[ממציא|ממציאים]] רבים נוספים לנסות וליצור התקנים דומים שיהיו מסוגלים ללכוד תנועה באותו האופן. בארצות הברית, [[תומאס אלווה אדיסון]] היה בין הראשונים שייצר מכשיר מסוג זה.

ההקרנות הראשונות של סרטים בפני קהל גדול התבצעו בארצות הברית, לרוב במהלך ההפסקות בין מופעי בידור שונים של זמרים, להטוטנים, בדרנים וכדומה, כשבהמשך, יזמים שונים החלו להקרין ברחבי העולם את הסרטים אותם צילמו. סרט הקולנוע האמריקאי הראשון שזכה להצלחה משמעותית {{דרושה הבהרה}} היהנקרא: "[[שוד הרכבת הגדול]]", שבוים על ידי [[אדווין סטנטון פורטר]].

לפני [[מלחמת העולם הראשונה]], הופקו הסרטים במספר ערים שונות ב[[ארצות הברית]], אך ככל שתעשיית הקולנוע האמריקנית התפתחה החלו יוצרי הסרטים להימשך אל האזור הדרומי של קליפורניה, במיוחד בשל מזג האוויר הנוח שאיפשרשאפשר להם לצלם סרטים בחוץ במהלך כל עונות השנה, וכן בשל מגוון סוגי ה[[נוף]] הקיימים באזור זה. בהמשך החלו להפתחלהיפתח אולפני סרטים ברובע שקט של העיר [[לוס אנג'לס]] שב[[קליפורניה]] בשם [[הוליווד]].

במהלך תחילת [[העשור הראשון של המאה ה-20]], כאשר תעשיית הקולנוע עדיין הייתה בתחילת דרכה, מהגרים רבים, בעיקר [[יהודים]], מצאו תעסוקה בתעשיית הקולנוע האמריקנית בעיקר משום שרבים מהם לא הצליחו להשתלב בתעשיות האחרות בשל [[אפליה]] שהייתה קיימת באותה העת במקומות העבודה האמריקאים כלפי האוכלוסייה היהודית בארצות הברית. בתחילה התקיימו בעיקר הקרנות הסרטים בתיאטראות שזכו לכינוי "[[ניקלודאון (קולנוע)|ניקלאודיאונים]]" (Nickelodeons), משום שמחיר הכניסה לסרט היה [[ניקל]] אחד בלבד (חמישה סנט). תוך מספר שנים, אישים כגון [[סמואל גולדווין]], [[קארל למל]], [[אדולף צוקור]], [[ג'סי לסקי]], [[לואי ב. מאייר]] והאחים וורנר ([[הארי וורנר]], [[אלברט וורנר]], [[סם וורנר]] ו[[ג'ק וורנר]]) החלו לעסוק בהפקת סרטים. במהרה הם עמדו בראש אולפני הסרטים של תעשיית הקולנוע האמריקאית. ראשי האולפנים סללו בהמשך גם את הדרך עבור יוצרי סרטים רבים ש[[הגירה לארצות הברית|היגרו לארצות הברית]] ממדינות אחרות על מנת לעבוד בתעשיית הקולנוע האמריקאית. בשנת [[1924]], מתוך רצון לשלוט על כל שרשרת הייצור של הפקה, הפצה והקרנה של סרטי קולנוע, רכש [[מרקוס לואו]] שלושה [[אולפן קולנוע|אולפני קולנוע]] מ[[הוליווד]]: [[סרטי מטרו|סרטי '''מטרו''']], [[סרטי גולדווין|סרטי '''גולדווין''']] (של [[סמואל גולדווין]] ואדולףו[[אדולף צוקור]]) ואולפניו[[אולפני מאייר|אולפני '''מאייר''']] (של [[לואי ב. מאייר|לואי ברט מאייר]]). כך נוצרה חברת ההפקה [[מטרו גולדווין מאייר]] (MGM), כ[[חברה בת]] של רשת [[בתי קולנוע לואוס]]. הדבר יצר שינוי מבני בתעשיית הקולנוע האמריקאית והפך אותה ל[[אוליגופול]] הנשלט על ידי קבוצות ענק של חברות אולפנים שיש להם זרוע הפצה ורשת בתי קולנוע בבעלותן. ב-[[1948]] החל [[ממשל ארצות הברית|הממשל הפדרלי]] להיאבק בתופעה המנוגדת לחוקי [[הגבלים עסקיים|ההגבלים העסקיים]] ולפי [[פסק דין]] [[בית המשפט העליון של ארצות הברית]] United States v. Paramount Pictures, (Inc., 334 U.S. 131 (1948) שנקרא גם Hollywood Antitrust Case of 1948).{{הערה|[https://supreme.justia.com/cases/federal/us/334/131/ פסק הדין]}} פורקה ב-[[1959]] חברת ההקרנה - בתי הקולנוע לואוס - מחברת ההפקה וההפצה MGM.

[[קובץ:Judy Garland in The Wizard of Oz trailer 2.jpg|ממוזער|250px|שמאל|[[ג'ודי גרלנד|ג'ודי גארלנד]] בסצנה מתוך הסרט "[[הקוסם מארץ עוץ (סרט)|הקוסם מארץ עוץ]]" (1939)]]

במהלך [[שנות השבעים]] חל שינוי מהותי נוסף בתעשיית הקולנוע האמריקאית כאשר החלו להיכנס לתעשייה במאים צעירים שצמחו בבתי הספר לקולנוע ולמדו טכניקות שפותחו באירופה במהלך [[שנות השישים]]. במאים כמו [[פרנסיס פורד קופולה]], [[ג'ורג' לוקאס]], [[בריאן דה פלמה]], [[מרטין סקורסזה]], [[סטיבן ספילברג]] פיתחו את הז'אנרים והטכניקות הקולנועיות שהיו קיימות עד אז ולעיתים רבות הסרטים שלהם זכו לתשבחות רבות ולהצלחה קופתיתקולנועית רבה. [[פרנסיס פורד קופולה|קופולה]], [[סטיבן ספילברג|ספילברג]] ולוקאס נחשבים לבמאים בעלי השפעה רבה על המודל הנוכחי של סרטי שוברי הקופות האמריקאים, בעקבות ההצלחות הגדולות של סרטיהם "[[הסנדק (סרט)|הסנדק]]", "[[מלתעות (סרט)|מלתעות]]" ו"[[מלחמת הכוכבים]]". הסרטים הללו, שכל אחד מהם שבר את השיאשיאי הקופתיהקופות של כל הזמנים כאשר יצא לאקרנים, השפיעו על ההחלטה של האולפנים להתמקד אף יותר בניסיונות להפיק להיטי ענק קולנועיים.