גרייט בריטיין (אונייה) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 48:
בעת השקתה, ב-1843, נחשבה "גרייט בריטיין" לאונייה הגדולה ביותר בעולם. ברם, בשל התמשכות תקופת בנייתה ועלותה הגבוהה נקלעו בעליה לקשיים פיננסיים, והם נאלצו לפרוש מן העסק ב-1846 לאחר שהאונייה עלתה על שרטון כתוצאה מטעות בניווט.
 
האונייה נמכרה על ידי [[חילוץ ימי|מחלציה]] ותוקנה, ועסקה בהובלת נוסעים (מרביתם מהגרים) אל [[אוסטרליה]]. ב-1881 הוסבה לאוניית מפרשים ושלוש שנים אחר כך הוצאה מן השירות והובאה אל [[איי פוקלנד]], שם שימשה [[גווה (אונייה)|מחסן צף]], אוניית [[קרנטינה|הסגר רפואי]] ו[[גווה (אונייה)|גוות פחם]] עד [[הטבעה מכוונת (כלי שיט)עצמית|הטבעתה במכוון]] ב-1937.
 
ב-1970 נמשתה "גרייט בריטיין", הובאה אל ה[[מבדוק יבש|מבדוק היבש]] בבריסטול בו נבנתה, ושוחזרה למצבה המקורי. כיום היא נמנית עם אוניות [[הצי ההיסטורי הלאומי של בריטניה]]. האונייה ניצבת במבדוק יבש בנמל בריסטול ומשמשת אוניית מוזיאון הפתוחה למבקרים.
 
==עבודת התכנון==
לאחר הצלחתה של ספינת הנוסעים הראשונה שלה, [[גרייט וסטרן (אונייה)|"גרייט וסטרן"]], החליטה חברת הספנות "גרייט וסטרן", לבנות אונייה נוספת בשם "סיטי אוף ניו יורק". צוות התכנון של "גרייט וסטרן", שכלל את איזמברד ברונל, תומאס גאפי, ויליאם פטרסון וכריסטופר קלקסטון נשכר שוב כדי לתכנן את האונייה החדשה. אולם בניגוד לקודמתה, במהלך בניית "גרייט בריטיין", תפס ברונל, אשר המוניטין שלו היה בשיאו בשלב זה, את הובלת הפרויקט לידיו - מהלך שהוביל להשלכות מרחיקות לכת עבור החברה. בניית האונייה התבצעה במבדוק יבש אשר הותאם במיוחד בנמל [[בריסטול]] שבאנגליה.
 
===המעבר לגוף מברזל===