שירה אפית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ערוך101 (שיחה | תרומות)
דיוק
ערוך101 (שיחה | תרומות)
דיוק
שורה 1:
'''שירה אפית''' (או '''אֶפּוֹס''', וכן '''שירת עלילה''' ב[[עברית]]) היא [[סוגה]] (ז'אנר) של [[שירה]] נרטיבית, אשר מגוללת סיפור על חיים ומעשים של גיבור או של קבוצת גיבורים, היסטוריים או אגדיים. האפוסים הקדומים קשורים קשר הדוק למסורת השירה שבעל-פה; במקרים רבים העתיקו חברות אורייניות את הצורה האפית. [[עלילות גילגמש]]' הוא האפוס הענק הראשון בתולדות הציוויליזציה{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = ש. שפרה, יעקב קליין|שם = בימים הרחוקים ההם - אנתולוגיה משירת המזרח הקדום|מו"ל = עם עובד|שנת הוצאה = 1996}}}}. דוגמאות קלאסיות לשירה אפית הן ה"'''[[איליאדה]]"''' וה"'''[[אודיסיאה]]"''' מאת [[הומרוס]], וה"'''[[איניאיס]]'''" מאת [[ורגיליוס]] (שחיבר את יצירתו בעקבות הומרוס כמתחרה ולא כמחקה), הנחשבים לפסגת השירה הקלאסית (היוונית והרומאית). בתקופת ה[[רנסאנס]] חוברו אפוסים חשובים, בינהם "[[אורלנדו המטורף]]" מאת [[לודוביקו אריוסטו|אריוסטו]], "ירושלים המשוחררת" מאת [[טורקוואטו טאסו|טאסו]], "הלוזיאדות" מאת [[לואיש דה קמואש|קמואש]], ו-"מלכת הפיות" מאת [[אדמונד ספנסר]], שהשפיעו על השירה והספרות האירופאית במשך דורות. במאה ה-17 חובר האפוס הדתי הנשגב "[[גן העדן האבוד]]" מאת המשורר האנגלי [[ג'ון מילטון]], שנחשב למיצוי הז'אנר ולפסגתו. סוגת האפוס נחשבה במערב, הן על ידי גדולי המשוררים והן על ידי מבקרים, לסוגת השירה הנעלה ביותר, ולמסורת המעבירה מוסר נעלה. מהמאה ה-18 ואילך, עם מהפיכת ה[[עידן הנאורות|נאורות]], ככל שאנשים התרחקו ממסורתם, כן חוברו פחות אפוסים חדשים, והשפעתם הלכה ופחתה.
 
גם ב[[מקרא]] ישנם קטעים המזוהים בחקר המקרא כשירה אפית כמו [[ספר שמואל]], [[ספר איוב]] ו[[שירת דבורה]]. לטענת הפרופ' [[משה דוד קאסוטו]], דוגמאות אלו וכן רסיסי שירות נוספות במקרא גופו מעידים על קיומה של שירת עלילה (שירה אפית) קדומה שהתקיימה בישראל קודם העלאת המקרא על הכתב.