שטר מחילה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לחזרה בתשובה |
תיקון כיווניות להערת שוליים |
||
שורה 3:
ה'''[[סליחה#נצרות|מחילה]]''' מותנית ברצונו ואמונתו של המאמין, המחילה יכולה לפטור אותו מכל או רק מחלק מעונשיו. ביכולת המאמין לרכוש מחילה לעצמו או למתים.
מבחינה משפטית רואה הכנסייה הקתולית את עצמה בעלת הסמכות מ[[ישו]] וה[[קדוש (נצרות)|קדוש]]ים לנהל את "אוצר הסליחות" על פני אדמות.
בתקופות מסוימות, נמכרו שטרות אלה לצרכים כלכליים גרידא, מה שהביא את [[מרטין לותר]] להוציא את [[95 התזות]] שלו, תחילת [[הרפורמציה הפרוטסטנטית]]. מנהג רכישת האינדולגנציה לא מקובל עוד בימינו, אך מונח המחילה כפטירה מעונש עודנו קיים.
שורה 20:
==היסטוריה==
=== העת העתיקה ===
בראשית דרכם האמינו הנוצרים כמו ה[[יהדות|יהודים]]{{דרושה הבהרה}} שכדי שאלוהים יסלח להם על חטאיהם עליהם לחזור בתשובה ולשנות את דרך חייהם. [[טבילה לנצרות|הטבילה]] סימלה מעשה זה של [[חזרה בתשובה]].
לאחר מכן שינתה [[הכנסייה הקתולית]] את תורתה והחליטה שחטאים קשים יסלחו רק אם בוצעו לפני [[טבילה לנצרות|הטבילה]]. גישה זו יצרה מקרים אירוניים כגון רצונו של הקיסר [[קונסטנטינוס|קונסטנטינוס הראשון]] להיטבל רק על ערש דווי.
שורה 37:
גישה זו עוררה מספר בעיות:
# אנשים רבים חטאו ופשעו תוך מחשבה שכל חטאיהם יסלחו ברגע שהם יקנו את שטר המחילה
# [[אפיפיור]]ים רבים לקחו בחשבון את מכירת האינדולגנציות כמקור הכנסה רווחי.
# באותה תקופה ב[[מערב אירופה]] רכוש המשפחה היה מרוכז בידי ראש המשפחה. ראשי משפחות שחששו מהמצפה להם לאחר מותם, מכרו את רכושם כדי לקנות אינדולגנציות והותירו את משפחתם בחוסר כל.
שורה 43:
האפיפיור [[ליאו העשירי]] ידוע בכך שהתייחס לשטרות האלה כמוצא מהקשיים הכלכליים אליהם נקלעה הכנסייה, כך שמחילותיו נמכרו ונקנו כמו [[ניירות ערך]] בכל רחבי [[אירופה]].
קידום המכירות של שטרות המחילה כלל דרשה מלאת תיאורים תיאטרליים על כאבם של האהובים ב[[כור המצרף]]. יוהאן טצל (Johann Tetzel), הנזיר הדומניקני הגרמני היה ידוע לשמצה בשל דרשותיו. כך למשל מתועדת עדות על דרשה שנשא טצל ב[[בוואריה]] במהלכה הצהיר כי "אם שכב נוצרי עם אימו ושם כסף בתיבת כתבי המחילה הרי שיש לאפיפיור סמכות בשמיים ובארץ למחול על החטא ואם עשה כך חייב גם האלוהים למחול... ברגע שיצלצל המטבע בתיבה תעוף הנשמה עבורה שולם הכסף לגן העדן"{{הערה|Andrew Graham-Dixon, Renaissance, p206-207|כיוון=שמאל}}.
=== העת החדשה ===
| |||