פקודת בזיון בית המשפט – הבדלי גרסאות

בשנת 2020, השאיר בית המשפט העליון באוביטר את שאלת הענישה על-פי הפקודה פתוחה.<ref name=":0">{{פס"ד עליון|קישור=20004910.E04|סוג=ע"פ|עותר=מיכאל 491/20מכלוף '''אילוז נ'מיקי אילוז|משיב=י.א מרכז מזון כפר תבור בע"מ'''|ניתן (ב=28.1. בינואר 2020)}}, בפסקה 2</ref> ברירת המחדל בהליכי אכיפה על-פי פקודת הבזיון היא שתכלית ההליכים מכח הפקודה הם אכיפתיים ואינם עונשיים, ועל-כן, ככלל, לא ניתן להשית עונשים על-פי הפקודה כאשר אין לצד הנאכף את האפשרות למלא אחר הצו. ברם, המלומד אליהו הרנון מסביר בספרו '''ביזיון בית-משפט על-ידי אי-ציות''' 311, 320 (1965) כי יש מקום להטיל סנקציה בגין ביזיון גם במקרים בהם המבזה אינו יכול לתקן את שנעשה, באותם מקרים שבהם אי-האפשרות לציית נגרמה על-ידי המבזה עצמו.<ref name=":0" />