נסטוריאניזם – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון מאפייני תמונות בתבניות: ממוזער ← מרכז, השמטת שמאל או ימין (תג)
מ {{אנ|Nestorius}} (ביוונית: Νεστόριος;{{כ}} 386451 לערך)
שורה 1:
{{דתות וזרמים
| שם בשפת המקור =
| תמונה = [[קובץ:Museum für Indische Kunst Dahlem Berlin Mai 2006 061.jpg|מרכז|250px]]
| כיתוב = אנשי דת נסטוריאניים ב[[יום ראשון של הדקלים]] (איור מכנסייה נסטוריאנית ב[[סין (אזור)|סין]], מסביבות [[המאה ה-7]])
שורה 6:
| מייסד = נסטוריוס
| רעיונות עיקריים = עיקרה הדגשת הבידול בין [[האל הבן|טבעו האלוהי]] לטבעו האנושי של [[ישו]]
| תאריך ייסוד =
| מנהיג =
| פעילות =
| מאפיינים =
}}
'''נֶסְטוֹרְיאניזם''' היא אחת ההשקפות שה[[נצרות]] הרשמית - הביזנטית והקתולית - סימנה כ[[מינות (נצרות)|מינוּת]]. עיקרה הדגשת הבידול בין [[האל הבן|טבעו האלוהי]] לטבעו האנושי של [[ישו]].
 
[[נסטוריוס|נֶסְטוֹריוֹס]] {{אנ|Nestorius}} (ב[[יוונית]]: Νεστόριος;{{כ}} [[386]]–[[451]] לערך) היה תלמידו של [[תאודור ממופסואסטיה]] ([[350]]–[[428]]) {{אנ|Theodore of Mopsuestia}}, איש [[אסכולת אנטיוכיה (נצרות)|אסכולת אנטיוכיה]] שטען כי מקורו של ספר [[איוב]] [[אלילות|אלילי]], ספר [[שיר השירים]] הוא בעל משמעות חושנית, [[נבואה|נבואות]] [[הברית הישנה]] שעל פי האורתודוקסיה הנוצרית מכוונות ל[[ישו]], הן היסטוריות ומכוונות לדורותיהם; [[מרים, אם ישו|מרים]] אינה אם ה[[אלוהים]] (ביוונית: Θεοτόκος, [[תאוטוקוס|תאוֹטוֹקוֹס]] – יולדת האל), אלא אמו של [[ישו]] כבשר ודם (ביוונית כריסטוטוקוס – יולדת המשיח). דעה זו הייתה בניגוד לדעתו של ה[[פטריארך]] של [[אלכסנדריה]] [[קירילוס האלכסנדרוני]], שראה את בנה של מרים כזהה עם [[האל הבן]]-ה[[לוגוס]], שהוא צאצא נצחי של האל-האב.
 
בשנת [[428]] קיבל נסטוריוס את משרת [[ארכיבישוף קונסטנטינופוליס]], ולקח עמו את טענתו ודעתו של מורו, תיאודור ממופסואטיה בנוגע למרים – היינו, שהיא אמו של האנושי בישו בלבד ולא גם של האלוהי שבו, על פי טענת האורתודוקסיה. ב-[[430]] כונס ב[[רומא]] [[סינוד]], שתבע מנסטוריוס לחזור בו, אך הוא סירב. על-מנת לפתור אחת ולתמיד את המחלוקת בין נסטוריוס לקירילוס האלכסנדרוני, כינס בשנת [[431]] ה[[קיסר ביזנטיון|קיסר]] [[תאודוסיוס השני]], [[ועידה אקומנית]] ב[[אפסוס]] שידועה כוועידת אפסוס. [[ועידת אפסוס]] גינתה ונידתה את נסטוריוס, שחזר למנזרו ב[[אנטיוכיה]], וכעבור שלוש שנים [[הגליה|הגלה]] אותו הקיסר [[ולנטיניאנוס השלישי]] ([[425]]–[[455]]) ל[[נווה מדבר]] ב[[לוב]], שם הוא מת.