|
'''שירה אפית''' (או '''אֶפּוֹס''', וכן '''שירת עלילה''' ב[[עברית]]) היא [[סוגה]] (ז'אנר) של [[שירה]] [[נרטיב]]ית, אשר מגוללת סיפור על חיים ומעשיםמעשים של גיבור או של קבוצת גיבורים, היסטוריים או אגדיים. האפוסים הקדומים קשורים קשר הדוק למסורת השירה שבעל-פה; <ref>במקרים רבים העתיקו חברות אורייניות את הצורה האפית.</ref>. באופן כללי השם אפוס משמש לתיאור כל יצירה שירית בהיקף גדול, הירואית (כגון ה"[[איליאדה|אילאדה]]"), היסטורית ("פרסאליה"), פילוסופית ("[[הקומדיה האלוהית]]"), דידקטית ("[[גאורגיקה]]"), תיאורית ("העונות"), וכו'. ובהשאלה משמש לתיאור יצירות ספרותיות (כגון "[[מלחמה ושלום]]") או קולנועיות עצומות ממדים המתארות מעשי גבורה ואירועים היסטוריים רחבי היקף.
== הגדרה ==
אפוס, או שיר הרואי, הוא שיר נרטיבי המבוסס על סיפורי-עם מוכרים, אמתיים או גם דמיוניים, המציג, בסגנון נשגב, מעשים מפוארים ומצליחים שעשו גיבורים, בשרשרת אירועים גדולים, המלמדים מוסר השכל ומידות טובות.<ref>{{צ-ספר|מחבר=ג'וזף טראפ|שם=הרצאות על שירה, ע' 330|מקום הוצאה=אוקספורד|מו"ל=היצ' ודייויס|שנת הוצאה=1742}}</ref>
== אפוסים נודעים ==
[[עלילות גילגמש|'עלילות גילגמש]]' הוא האפוס הענק הראשון בתולדות הציוויליזציה{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = ש. שפרה, יעקב קליין|שם = בימים הרחוקים ההם - אנתולוגיה משירת המזרח הקדום|מו"ל = עם עובד|שנת הוצאה = 1996}}}}. דוגמאות קלאסיות לשירה אפית הן ה"איליאדה'''[[איליאדה]]"''' וה"'''[[אודיסיאה]]"''' מאת [[הומרוס]], וה"'''[[איניאיס]]'''" מאת [[ורגיליוס]] (שחיבר את יצירתו בעקבות הומרוס כמתחרה ולא כמחקה), הנחשבים לפסגת השירה הקלאסית (היוונית והרומאית). בימי הביניים חוברו האפוסים "[[ביאוולף]]" האנגלי, "שיר אודות [[אל סיד|סיד]] שלי" הספרדי, "[[שירת רולאן]]" הצרפתי, ו-"שירת הניבלוגים" הגרמני, יצירות מרכזיות בספרות האירופאית עד לרנסאנס. בתקופת ה[[רנסאנס]] חוברו אפוסים שצירפו את המסורת הקלאסית ומסורת הרומנסה, בינהם "[[אורלנדו המטורף]]" מאת [[לודוביקו אריוסטו|אריוסטו]], "ירושלים המשוחררת" מאת [[טורקוואטו טאסו|טאסו]], "הלוזיאדות" מאת [[לואיש דה קמואש|קמואש]], ו-"מלכת הפיות" מאת [[אדמונד ספנסר]], שהיו נכסי צאן וברזל של הספרות האירופאית עד לאמצע המאה ה-19. במאה ה-17 חובר האפוס הדתי הנשגב "[[גן העדן האבוד]]" מאת המשורר האנגלי [[ג'ון מילטון]], שנחשב למיצוי הז'אנר ולפסגתו. סוגת האפוס נחשבה במערב, הן על ידי גדולי המשוררים והן על ידי מבקרים, לסוגת השירה הנעלה ביותר, ולמסורת המעבירה מוסר נעלה. מהמאה ה-18 ואילך, עם מהפיכת ה[[עידן הנאורות|נאורות]], ככל שאנשים התרחקו ממסורתם, כן חוברו פחות אפוסים חדשים, והשפעתם הלכה ופחתה.
גם ב[[מקרא]] ישנם קטעים המזוהים בחקר המקרא כשירה אפית כמו [[ספר שמואל]], [[ספר איוב]] ו[[שירת דבורה]]. לטענת הפרופ' [[משה דוד קאסוטו]], דוגמאות אלו וכן רסיסי שירות נוספות במקרא גופו מעידים על קיומה של שירת עלילה (שירה אפית) קדומה שהתקיימה בישראל קודם העלאת המקרא על הכתב.
בתקופה ההשכלה חוברו אפוסים תנכיים רבים על ידי משוררים עבריים, ביניהם "שירי תפארת" מאת [[נפתלי הרץ וייזל]], "ניר דוד" מאת [[שלום הכהן]], ו-"אהבת דוד ומיכל" מאת [[יהודה לייב גורדון|יל"ג]], יצירות דידקטיות למדי.
כיום המונח אפוס משמש עדיין לתיאור יצירות ספרותיות או קולנועיות עצומות ממדים המתארות מעשי גבורה ואירועים היסטוריים רחבי היקף.
==ראו גם==
|
