תבליט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הגהה |
|||
שורה 3:
'''תבליט''' הוא סוג של [[פסל (יצירה)|פסל]] שאינו חופשי בחלל וצמוד למשטח.
התכונה העקרית של התבליט, לעומת הפיסול, היא התאמתו
ישנם תבליטים בהן הדימוי 'יוצא' מן הרקע ובולט ממנו.
ישנן שיטות שונות ליצירת תבליט, בהן שיטות של החסרת חומר על ידי [[חריטה]], [[חציבה]], [[ריקוע]] או [[קידוח]] ב[[סלע|אבן]] או ב[[עץ (חומר גלם)|עץ]] או בכל חומר אחר. שיטות אחרות ליצירת תבליט הן שיטות בהן מוסיפים חומר כגון [[כיור]] או [[פיסול]] ב[[
==התבליט באמנות מצרים העתיקה==
שורה 16:
[[תמונה:Henry moore relife 1 1959.jpg|thumb|left|200px|[[הנרי מור]], '''תבליט מס' 1''' (1959), [[ברונזה]], מוצג ב[[מוזיאון ישראל]]]]
באמנות שהתפתחה ב[[מצרים]] העתיקה נשמר לתבליטים מקום נכבד בעיטור חלקי מקדשים וקברים. הקומפוזיציה (מיחבר) של התבליטים הורכבה בדרך כלל מרצועות אורך שבהן דמויות, סמני כתב ואובייקטים אחרים החרוטים באבן. תבליטים אלו היו צבועים ותיארו הן את החיים באותה תקופה והן הציגו
==התבליט באמנות הקלאסית==
ב[[אמנות יוון העתיקה]] שימש התבליט בעיקר כעיטור ל[[מצבה|מצבות]] קבורה. הם הציגו בדרך כלל דמות המייצגת את הנפטר, לרוב חיילים. לפעמים נוספה לסצנה דמויות של מתאבלים ובני ושפחה הנפרדים מן הנפטר. כמו באמנות היוונית הקלאסית, הדמויות מאופקות ומהורהרות. ▼
▲ב[[אמנות יוון העתיקה]] שימש התבליט בעיקר כעיטור ל[[מצבה|מצבות]] קבורה. הם הציגו בדרך כלל דמות המייצגת את הנפטר, לרוב חיילים. לפעמים נוספה לסצנה דמויות של מתאבלים ובני
מקום נוסף בו היה שימוש נרחב בתבליטים היו המקדשים היוונים. התבליט שימש שם כאלמט קישוטי מחוץ למבנה ובתוכו. הדוגמה הבולטת לתבליטים כאלה ניתן לראות בשרדי מקדש ה[[פרתנון]] שהוקדש לאלה [[אתנה]] ב[[אקרופוליס]] שבעיר [[אתונה]]. במקדש זה נעשה שימוש לעיטור ה[[גמלון]] (חלק משולש שנוצר כתוצאה משפוע הגג) ולעיטור ה[[אפריז]], פס קישוטי הנמצא מעל שורות העמודים ב[[מקדש היווני]]. נושאי התבליטים היו האלים השונים וכן מלחמת ה[[קנטאור|קנטאורים]] ולפיטים אשר סימלה את מאבק [[יוון]] ב[[ממלכת פרס|פרסים]].▼
תבליטים נוספים ניתן למצוא גם על סרקופאגים יוונים. התבליטים, כמו הפיסול החופשי, היו צבועים בצבעים עזים ובכך הם השונים מן התפיסה המקובלת כיום של הפיסול היווני.▼
▲מקום נוסף בו היה שימוש נרחב בתבליטים היו המקדשים היוונים. התבליט שימש שם
▲תבליטים נוספים ניתן למצוא גם על סרקופאגים יוונים. התבליטים, כמו הפיסול החופשי, היו צבועים בצבעים עזים ובכך הם
==התבליט באמנות הביזנטית==
ה[[אמנות נוצרית|אמנות הנוצרית]] המוקדמת וה[[אמנות ביזנטית|אמנות הביזנטית]] עשו שימוש בתבליט ב[[סרקופג|סרקופגים]] ולשם עיטור [[כנסייה|כנסיות]] ומבנים אחרים במתכונת האמנות הרומית. שימוש נוסף הוא המשך השימוש בתבליט לשם עיטור כותרות וחלקי אדריכלות אחרים בבמבני ציבור וכנסיות.
שורה 33 ⟵ 34:
==התבליט באמנות הרומנסקית והגותית==
לתבליט היה מקום נכבד ב[[רומנסק|אדריכלות הרומנסקית]] האירופאית של המאות ה-11 וה-12. התבליט היה משועבד לחלקי אדריכלות דתית כמו כותרות של עמודים, קשתות ושערי כניסה. היסטוריון האמנות [[מאיר שפירו]] מצא באמנות התבליט עדות לא רק להיבט הדתי ולתמונת העולם הדתית כי אם גם עדות לתהליך העיור וההשפעה העירונית על המנזרים והכנסיות באירופה. הוא מבסס זאת על הופעה של דמויות חילוניות כגון ליצנים, להטוטנים ואנשי שוליים אחרים בתבליטים. ההיסטוריונית [[נורית כנען-קדר]] מוצאת בתבליטים הרומנסקים עדות להשפעה של ה[[אמנות רומית|אמנות הרומית]] וה[[אמנות ביזנטית|ביזנטית]] תוך שינוי במוטיבים. כך לדוגמה דמותו של [[אטלס (מיתולוגיה)|אטלס]], הנושא את השמיים, מקבל משמעות של אדם חוטא הנושא בעול העונש.
התבליטים הופיעו על גבי חלקי הארכיטקטורה והיו מאורגנים מתוך תפיסה דתית היררכית. הפיסול המרכזי הוצג בכניסה לכנסיות - מעל השער (בטימפנון), ומצדדיו של השער. סגנון הפיסולי של התבליט השתנה במידה רבה ממקום למקום, אולם נע בין פיסול ראליסטי ונפחי לבין פיסול סימבולי יותר. לעתים השתמשו בתאור שונה באותו תבליט בכדי לתאר היררכיות שונות של קדושה (מה שקדוש יותר הופיע בצורה יותר סכמאטית).
==התבליט באמנות הרנסאנס==
הפיסול האיטלקי בתקופת הרנסאנס שאב הרבה מן הצורות הפיסולות של האמנות הפאגאנית של האימפריה הרומית. במקומות בהן נותר מצבור גדול של פיסול כזה, כמו למשל בעיר [[פיזה]], הושפעו האמנים מתאור גוף האדם, מן העירום ומתנוחות היציבה השונות ובטאו זאת בתבליטים שונים. השפעה זו היא אחת מן מקורות ל[[פיסול]] הרנסאנסי בכללו. ▼
הפסל האיטלקי [[לורנצו גיברטי]], לדוגמה, ידוע מאוד בתבליטים הפיסוליים שלו. היצירה החשובה ביותר שלו היא התבליטים שעל דלתות ה[[בפטיסטריום]] של [[פירנצה]]. ביצירה זו הושם דגש על יצירת תחושה של [[פרספקטיבה]] ועומק הן באמצאים פיסוליים – יצירת חללים שקועים ואור-וצל והן באמצעות שרטוט של נוף פרספקטיבי ברקע התבליט.▼
▲הפיסול האיטלקי בתקופת הרנסאנס שאב הרבה מן הצורות הפיסולות של האמנות הפאגאנית של האימפריה הרומית. במקומות בהן נותר מצבור גדול של פיסול כזה, כמו למשל בעיר [[פיזה]], הושפעו האמנים מתאור גוף האדם, מן העירום ומתנוחות היציבה השונות
==התבליט באמנות האסלם==▼
▲הפסל האיטלקי [[לורנצו גיברטי]], לדוגמה, ידוע מאוד בתבליטים הפיסוליים שלו. היצירה החשובה ביותר שלו היא התבליטים שעל דלתות ה[[בפטיסטריום]] של [[פירנצה]]. ביצירה זו הושם דגש על יצירת תחושה של [[פרספקטיבה]] ועומק הן
אמנות האסלם נעה בין האיסור לדימוי פיגורטיבי, לבין הרצון להשתמש וליצור אמנות. התבליט, כמו ה[[פסיפס]] (מוזאיקה) ואמנות ה[[ציור]] משקף מגמות אלו. בתבליטים שנמצאו בארמון הישאם ב[[יריחו]] נשמרו דמויות של רקדניות ודימויים פיגורטיבים אחרים לצד דימויים מופשטים יותר כגון דימויים צמחיים וגאומטריים (דימויים אלו נקראים גם [[ערבסקה]]). התבליטים היו עשויים מסטוקו, שהוא יציקה של [[גבס]]. התבליט כיסה במבנים אסלאמיים שטח פנים גדול של הארכיטקטורה הפנימית ויצר תחושה של קיר קל כתוצאה מהשימוש בדימויים אלו.▼
▲אמנות
==תבליט באמנות המודרנית==
מעמדו של התבליט כעיטור ארכיטקטוני מתערער בתקופה המודרנית והוא משמש כסוג
ניתוקו של התבליט מן האדריכלות, איפשרה לאמנים [[מאה ה-20|במאה ה-20]] ליצור תבליטים גם מחומרים נוספים שלא היו בשימוש קודם. כך לדוגמה יצרו האמנים [[קונסטרוקטיביזם|הקונסטרוקטיביסטים]] הרוסים תבליטים בעזרת חומרים שקופים כגון פלסטיק, חוטי מתכת וכדומה.
האמן
אמן נוסף אשר השתמש בתבליט הוא הפסל האמריקאי [[ג'ורג סיגל]] אשר יצר תבליטים מיציקות אנשים בסגנון [[אמנות הפופ]].
| |||