עדות שקר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏בהלכה: הגהה
Eloriduk (שיחה | תרומות)
מ תקלדה
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 7:
אמירות פרשניות אינן נחשבות עדות שקר שכן אנשים פעמים רבות אומרים דברים שאינם מדויקים לא ביודעין או לא בכוונה. אנשים גם עשויים להחזיק באמונות תמימות אך שגויות לגבי עובדות מסוימות או שזכרונם אינו מדויק. כמו כל הפשעים בשיטת [[המשפט המקובל]], עדות שקר מצריכה יסוד נפשי מסוג [[מחשבה פלילית]] (''mens rea'') ויסוד עובדתי - "[[אקטוס ראוס]]" (''actus reus'') כדי להוכיח את קיום הפשע.
 
[[מדינה|במדינות]] מסוימות כמו [[צרפת]] למשל, חשודים לא יכולים להחקר תחת שבועה ועל כן לא יכולים להעיד עדות שקר, ולא משנה מה יאמרו במהלך משפטם. גם בישראל קראו תיגר על השבעת העדים כדבר שבשגרה. בדיוני הכנסת על ביטול השבעת העדים לפני עדותם, נאמר כי לשבועה יש ערך כטקס דתי, אך כיוון שהעד גם כך מחויב לדבר אמת, אין לשבועה ערך מוסף כיוון לפי המשפט העברי עדיף שלא להישבע כלל, גם אם הוא דובר אמת. בנוסף, ישנו כלל שקובע כי עד שצריך להשביע אותוכיווןאותו כיוון שיש חשש שידבר דברי שקר, פסול לעדות. בסופו של יום, בבית הדין אינו מחויב להשביע את העדים אך יכול לעשות זאת במקרה הצורך.<ref>[[נחום רקובר]] "המשפט העברי בחקיקת הכנסת – המקורות היהודיים בשילובם בדיוני הכנסת ובחוקי מדינת ישראל", בהוצאת ספרית המשפט העברי, [[משרד המשפטים]] ו[[מורשת המשפט בישראל]] (תשמ"ט-1988), כרך ראשון עמ'  24 249-256: חוק השיפוט הצבאי, ב[https://www.daat.ac.il/daat/vl/jewish-law-knesset/jewish-law-knesset01.pdf אתר דעת].</ref>
 
האיסור על עדות שקר חל גם על עדים שמסרו את עדותם בכתב ב[[תצהיר]].