ריחוק הנזק – הבדלי גרסאות

פרופסור [[ישראל גלעד]] מאבחן את היחס בין הקשר הסיבתי לריחוק הנזק בכך שכללי הקשר הסיבתי משתרעים על התחום שמן האשם עד לנזק הראשוני שנבע ממנו, בעוד שכללי ריחוק הנזק חובקים את התחום המשתרע מגרימת הנזק ואילך. משום שקרבת הנזק היא תנאי לפיצוי כספי בגין הנזק, היא מהווה תנאי מצטבר לקיום קשר סיבתי. ההבחנה היא בין עצם קיומה של אחריות בגין תהליך גרימה נתון (קשר סיבתי) לבין תחום הנזקים המכוסים ע"יעל ידי אותה אחריות (מידת ריחוק הנזק).

'''ההכרעה''': [[בית הלורדים]] קבע שעצם הפלת הקרש על-ידי העובד הינה [[עוולת הרשלנות#התרשלות|התרשלות]] וקוימו כל יסודותיה של עוולת הרשלנות, אולם כל ההתרחשות שקרתה בפועל בעקבות הנפילה היתההייתה בלתי צפויה. עם זאת, נאמר עוד, כי מרגע שנקבע כי היתההייתה [[רשלנות]], הרשלן יהיה אחראי על כל נזק שהינו תוצאתה הישירה, לרבות נזק בלתי-צפוי. כלומר, היקף הנזק נבדק במבחן הישירות. אם נקבע שהתוצאה היא תוצאה ישירה, הרשלן יחוב בפיצויים בגין כולה.

'''עובדות המקרה''': אדם נפגע בגבו ב[[תאונת דרכים]]. כתוצאה מהפגיעה ובשל רגישות נדירה שהיתהשהייתה לו, התפתח [[גידול סרטני]] במקום הפגיעה. הניזוק תבע פיצוי מהמזיק גם על נזק זה. על פניו, מהווה הגידול הסרטני תוצאה ישירה של הנזק הראשוני - הפגיעה בגב עקב התאונה. אולם, היות שמקרים מסוג זה הם נדירים, נחשב הנזק כבלתי-צפוי. מסיבה זו, קריטית שאלת פרשנותו של §76 לפקודה, לגבי המבחן אותו אימץ הסעיף.

'''עובדות המקרה''': זריקת הרדמה שקיבלה ילדה במהלך טיפול שיניים שיגרתי, אצל רופא מתנדב, גרמה לה לנזק מוחי קשה, ולשיתוק בגפיים. התוצאה הצפויה עקב שימוש בזריקה כגון זו היתההייתה נמנום קל וסחרחורות. הנזק המוחי הקשה היה, אפוא, בלתי-צפוי.

'''עובדות המקרה''': אדם נפגע ב[[תאונת דרכים]] עצמית וסבל משברים ברגליים. עוד בטרם הספיק להגיש תביעה נגד חברת הביטוח שלו ולפני שמצבו הרפואי התייצב כך שהתאפשר לו לחזור לעבודה, נפגע בתאונת דרכים נוספת, בה נהרג. השאלה המרכזית שנדונה בבית המשפט המחוזי היתההייתה - מי מבין שתי [[חברת ביטוח| חברות הביטוח]] הנתבעות - זו של המנוח, או זו של הנהג שגרם לתאונה השנייה - אחראית לנזק בגין אבדן כושר ההשתכרות של המנוח בתקופה שבין התאונה השנייה למועד המשוער של תום תוחלת חיי עבודתו.

ע"א 3765/95 '''אכרם חוסיין נ' דר'ד"ר טורם''', פ"ד נ(5) 573