|
==מזונות ילדים==
{{הפניה לערך מורחב|ערך=[[מזונות#מזונות בישראל|מזונות בישראל]]}}חיוב הורים בנטל פרנסת ילדיהם בישראל נעשה על פי רוב על פי כללי הדת בהתאם להשתייכות הדתית של ההורה. במקצת המקרים, כאשר להורה אין דת, כאשר ההשתייכות הדתית של ההורה אינה מוכרת בישראל, או כאשר הדין הדתי החל על ההורה פוטר אותו מצרכי ילדיו, יוטל חיוב על הורה זה מכוח הדין האזרחי.
חישוב גובה תשלומי המזונות מורכב משלושה שלבים עקרוניים:
הדין המוסלמי והדין הנוצרי אינם שונים בהרבה מהדין היהודי במובן זה, שאף הם מטילים את כל החיוב על האב, ופוטרים את האם מעול פרנסת ילדיה.
כך למשל בניגוד לאבחנות תלויות הגיל במשפט העברי, בדין המוסלמי חל אי שוויון מלא בכך שחיוב האב לבדו במזונות ילדיו הוא מוחלט ואין אדם שמשתתף איתו במזונות אלו. אין כל חובה על האם להשתתף עם האב במזונות הילדים.
יוסבר כי הדין האישי שחל על מוסלמים בישראל מכוח סימן 52 לדבר המלך במועצתו-122 הוא חוק המשפחה העותמאני לשנת 1917, המבוסס על האסכולה ה'''חנפית'''. מקום שיש צורך בפרשנות או השלמה יש לפנות למקורות האסלאם בכל הקשור לדיני השריעה מאסכולה זו, כך הורה בית המשפט העליון (ע.פ. 353/62 מוחמד אלפקיר נגד היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כרך י"ח (4) 200, עמ' 221).
בדין השרעי האדם מחויב במזונות עקב נישואים (בעל לאשתו) וקשרי דם (אב לבנו, בן לאביו וכדומה) המקור לחיוב במזונות ילדים בקשרי הדם ובשל היותם חלק ממנו ובשר מבשרו.
אף שהדין האישי החל על מוסלמים הוא החנפי בלבד, הרי השתייכות של מוסלמי לאסכולה השאפעית לא תשנה את מצב החיוב במזונות הילדים, ראשית משום שהחוק נותן עדיפות לאסכולה החנפית, ושנית, משום שגם האסכולות האחרות אינן מביאות לתוצאה הלכתית שונה.
שורשי ההלכה המוסלמית נחלקים לפי הזרמים השונים באסלאם למספר מקורות עיקריים שהחשובים בהם הם:
# [[הקוראן]], (القرآن) - התורה שבכתב. הכוונה הן לחומר המשפטי המפורט בקוראן (דיני אישות, וכיוצא בזה).
# ה[[סונה]], (السنة) - התורה שבעל פה, כלומר ספרות ה[[חדית']], אשר הוכרה כמתארת את אורח חיי הנביא שראוי לחקותה.
החיוב המפורש והבלבדי של האב המוסלמי במזונות ילדיו והפטור המוחלט של האם מופיע הן בקוראן והן בסונה, ועל כן, השתייכות לאסכולה אחרת, המשתמשת במקורות הלכה משניים נוספים, אינה משנה את החיוב.
החיוב של האב המוסלמי במזונות ילדיו שונה בין בנים לבנות. האב חייב לפרנס את בניו עד לגיל שבו יוכלו לגדול ולהתפרנס, ומקובל שתקופה זה נמשכת עד לתום הלימודים. לעומת זאת, החיוב בפרנסת הבנות הוא עד שתתחתנה, ללא הגבלת גיל. חיוב האב המוסלמי במזונות ילדיו מכוח ההלכה המוסלמית, משעברו את גיל 18 אינו מוכר על ידי החוק הישראלי, שמגביל את חובת המזונות מכוח הדין האישי עד לגיל 18 בלבד.
פרשת אלטלאק בקוראן קובעת שכאשר האב המוסלמי הוא אמיד ובעל יכולת כספית מוכחת, הרי הוא מחויב במזונות "יסאר" (שפע) ואם האב הוא עני וחסר יכולת הוא מחויב במזונות "אעסאר" (דוחק), שהם הצרכים ההכרחיים שהם שווים לכל, וחובת האב במזונות אלו היא חובה אבסולוטית ללא קשר ליכולתו הכלכלית. אבות מזונות האעסאר לקטינים בדין המוסלמי זהים לאלו של המזונות ההכרחיים בדין העברי, והם כוללים כלכלה (מזון ושתיה), מדור, ביגוד, הנעלה, בריאות וחינוך.
=== מגמות חדשות ===
| 