בלשנות גנרטיבית – הבדלי גרסאות

#[[שפה טבעית]] כוללת אין-סוף משפטים (ההוכחה: לכל משפט בשפה, אפשר למצוא משפט מורכב יותר שנגזר ממנו, למשל: "דני אכל תפוח" >> "רינה אמרה שדני אכל תפוח" >> "יוסי אמר שרינה אמרה שדני אכל תפוח").

#משפט בשפה חייב להיות בנוי כהלכה מבחינה דקדוקית (למשל, המשפט: "דני אכלתם תפוח" אינו משפט בעברית, כיוון שאינו בנוי על פי כללי הדקדוק בעברית).

#משתי ההנחות הקודמות נובע שבבסיס כל שפה עומדים כללים. כלומר, השפה אינה רשימה של משפטים, אלא מערכת של כללים המחוללים (generate) משפטים. הכללים הם [[רקורסיה|רקורסיביים]], כלומר אפשר להפעיל אותם על התוצרים שלהם עצמם.

#הזמן הקצר שבו ילד רוכש את שפת אמו (ילדים בריאים בני 4 יכולים לשוחח כמעט כמו מבוגרים) מעיד על כך שהתשתית הלשונית היא '''מולדת'''. כלומר לפחות חלק מכללי השפה טבועים במוח מלידה.

מטרתו של הבלשן, לדעת חומסקי, היא לחשוף את כללי הדקדוק האוניברסלי בשיטה של [[הנדסה הפוכה]] (Reverse engineering). יש להפיק מודל שמתאר את כללי השפה מתוך בחינה של משפטים דקדוקיים ולא-דקדוקיים וניתוח ההבדלים ביניהם, ודרכם לעצב את כללי הדקדוק האוניברסלי.

 

 

הגרסה המוקדמת ביותר של התאוריה הדקדוקית של חומסקי נקראה '''התאוריה הגנרטיבית-טרנספורמטיבית''' (גנרטיבי - יוצר; טרנספורמטיבי - משתנה או מתגלגל). על פי הגרסה זו, משפטים בשפה נוצרים בשני שלבים: תחילה מופעלים "כללי גזירה", שהם כללים המכתיבים מבנה תחבירי בסיסי, המכונה גם "מבנה עומק", ואחר כך מופעלות "טרנספורמציות", שהם כללים הקובעים את "מבנה השטח", שהוא צורתו הסופית של המשפט. כך למשל, למשפטים פעילים וסבילים ("דני אכל את התפוח" לעומת: "התפוח נאכל על ידי דני") יש מבנה עומק זהה, אך המשפט הסביל עובר טרנספורמציה שאינה חלה על המשפט הפעיל.