תשלום עיתי ותשלום חד-פעמי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←פסיקות בית המשפט העליון: תיקון קישור לדף פירושונים משפט |
מ בוט החלפות: ארצות הברית; תל אביב; על ידי; $1ייתכן; $1אוויר$2; ביטחו$1; |
||
שורה 14:
* בשיטת הפיצוי באמצעות תשלומים עתיים, תלויים הניזוקים ביציבות הכלכלית של המזיק, שייתכן שלא יוכל לעמוד בתשלומים לאורך שנים רבות<ref>ד' מור פיצויים בשל נזק גוף כרך א' (מהדורה חמישית, 2003), עמ' 649.</ref>.
* מבחינה [[פסיכולוגיה|פסיכולוגית]] ו[[כלכלה|כלכלית]] רצוי להעניק לנפגע סכום פיצויים גבוה חד פעמי שבאמצעותו יכול לשקם עצמו במהירות מבלי לפתח תלות בתשלומים העתיים<ref>שם, בעמ' 650.</ref>.
* לנתבע אין אפשרות לעיון חוזר, [[זכות]] זו נתונה לנפגע בלבד, כך שאם חל שיפור במצב הניזוק לאורך השנים, הוא ימשיך לקבל את הסכום שנפסק לו
שאלת הבחירה בין פיצויים עתיים לפיצויים חד פעמיים התעוררה עם כניסתן לתוקף של [[תקנה|תקנות]] הפיצויים לנפגעי [[תאונות דרכים]]<ref>תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים עתיים), התשל"ח-1978.</ref>. התקנות תוקנו
בתחילת [[שנות השמונים]], כחלק ממגמת [[חקיקה שיפוטית|החקיקה השיפוטית]], [[בית משפט|בית המשפט]] הכיר לראשונה בסמכות לפסוק פיצויים יתיים גם לפי הפקודה הכללית<ref> ע"א 257/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762. ובעקבותיו: ע"א 283/89 עיריית חיפה נ' מוסקוביץ, פ"ד מז(2) 718, ע"א 702/87 מ' נ' כהן, פ"ד מח (2) 705, ע"א 2300/92 רחמים נ' גנדלר, לא פורסם, ע"א 5049/91 קופת חולים נ' רחמן פ"ד מט(2) 369, רע"א 4932/97 אסרף נ' המגן חברה לביטוח, פ"ד נג(5) 129. </ref> . כיום, הלכה היא, שלביהמ"ש סמכות כללית לפסוק פיצויים עתיים ע"פ פקודת הנזיקין. עם חלוף הזמן, התחדדו הקריטריונים לפסיקה מסוג זה<ref>ראה ה"ש 1 לעיל, בעמ' 609.</ref> .
למגמה זו היבט נוסף והוא שאלת היחס בין התקנות לנפגעי תאונות דרכים וההלכה החדשה. בעוד [[תקנה|שהתקנות]] קובעות קריטריונים למתן פיצויים לנפגעי [[תאונות דרכים]], הסמכות הכללית ע"פ פקודת הנזיקין מוגבלת רק
=== סקירת הדין ===
====הוראות החוק הרלוונטיות====
ב-30 ל[[ינואר]] 1978 נכנסו לתוקפן תקנות פיצויים לנפגעי [[תאונת דרכים|תאונות דרכים]] (תשלומים עתיים), תשל"ח-1978.<br /> [[תקנה|התקנות]] תוקנו
בסוף [[שנות השמונים]], בעקבות [[חקיקה שיפוטית]] החל ביהמ"ש לפסוק פיצויים עתיים גם במקרים שפקודת הנזיקין חלה עליהם.
====פסיקות בית המשפט העליון====
ביהמ"ש אימץ מלכתחילה את שיטת הפיצוי החד פעמי, בגין נזקיו העתידיים של נפגע, ע"פ הפרקטיקה האנגלו-סכסית<ref>קציר, ראה ה"ש 1 לעיל.</ref>. בעבר, נפסקו פיצויים עתיים במקרים שעליהם חל חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים ובמקרים בהם הייתה הסכמה של שני הצדדים, כי הפיצוי ייפסק לניזוק
כמובהר לעיל, "פסיקת תשלומים עתיים מהווה כיום חלק אינטגרלי מדיני הנזיקין הכלליים"<ref>ע"א 960/02 - עזבון המנוח סביחי טלאל נ' הפניקס הישראלי, לא פורסם.</ref>.
שורה 34:
השיקולים שהביאו לפסיקת פיצויים באמצעות תשלומים עתיים או חד פעמיים זהים לאלו שנשקלו בעליון בכל מקרה בו דנו. בפרשת לולו נ' מדינת ישראל<ref>פרשת לולו, ראה ה"ש 27 לעיל. </ref> ביהמ"ש המחוזי נקט צעד פטרנליסטי וקבע תשלום עתי לניזוק בטענה שהתשלום העתי יבטיח את איכות הטיפול ואין סכנה שהכספים יבוזבזו.<br />
בפס"ד מחוזיים רבים אימצו את שיטת הפיצוי המשלבת תשלום עתי ותשלום חד פעמי. כך בפרשת תום נ' שטראוס<ref>ראה ה"ש 29 לעיל.</ref> בה נפסקו פיצויים בתשלום עתי ובתשלום חד פעמי עד שלניזוק ימלאו 18 שנים.<br />
ביהמ"ש המחוזי אף סירב לפסוק פיצוי בתשלום עתי, בהסתמך על הקריטריונים פרי החקיקה השיפוטית שנקבעו בביהמ"ש העליון לאורך השנים. בפרשות עיזבון המנוח חיימס נ' ציון חיימס<ref>ת"א (באר-שבע) 509/88 עזבון המנוח חיימס נ' ציון חיימס, לא פורסם.</ref> , בן חיון לידור נ' קרנית<ref>ת"א (חיפה) 1322/93 בן חיון לידור נ' קרנית, לא פורסם.</ref> ומוחמד סולטאן נג'ום נ' סאלח נביל<ref>ת"א (חיפה) 1314/94 מוחמד סולטאן נג'ום נ' סאלח נביל, לא פורסם.</ref> , ביהמ"ש המחוזי קבע שיש לפסוק תשלום חד פעמי כיוון שלא מדובר במקרה בו קיימת אי וודאות. בפרשת לוי סאני נ' מ"י<ref>ת"א (באר-שבע) 195/95 לוי סאני ואח' נ' מדינת ישראל, לא פורסם.</ref> ובפרשת דוד וענונו נ' עזבון המנוח יהודה<ref>ת"א (חיפה) 162/95 דוד וענונו נ' עזבון המנוח יהודה, לא פורסם.</ref> נפסקו תשלומים עתיים עקב קושי בהערכת שיעור תוחלת החיים של הניזוק. בפרשת איוון בלגין נ' קרנית<ref>ת"א (נצרת) 93/89 איוון בלגין נ' קרנית, לא פורסם.</ref> ביהמ"ש סירב לפסוק תשלום עתי כיוון שלניזוק נשארו שנתיים עד הגיעו לגיל פנסיה, ובפרשת יפה בן מוחה נ' חליבה דוד<ref>ת"א (תל
נראה כי ביהמ"ש המחוזיים מיישמים לאורך השנים את ההלכות הנקבעות בביהמ"ש העליון ואינם סוטים בהכרעתם מפסיקת ביהמ"ש העליון.
===מבט לעתיד===
מטרת [http://www.justice.gov.il/MOJHeb/TazkireiHok הצעת חוק דיני ממונות] (ה[[קודיפיקציה]]) ליצור דבר [[חקיקה]] אחד
חוק הפיצויים לנפגעי [[תאונת דרכים|תאונות הדרכים]] לא הוכנס בכוונה תחילה ל[[קודיפיקציה]]<ref>הצעת חוק דיני ממונות, בעמ' 6 §13.</ref> אך ישנו חלק חדש הנוגע לפיצויים עתיים וחד פעמיים- חלק משנה שישי, סימן ה': תשלומים עתיים. זהו חידוש בעל חשיבות מרובה שכן נושא זה טרם הוסדר בחוק בהקשר של [[דיני נזיקין|דיני הנזיקין]]. ישנם שינויים של ממש מהכתוב בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בהצעת החוק נקבעת סמכותו של ביהמ"ש לפסוק פיצויים עתיים מפורשות במקרים עליהם חלה [[פקודת הנזיקין]] (§474). החוק החדש מחזק את השוויון בין הניזוק למזיק בכך שמאפשר לראשונה למזיק לפנות לביהמ"ש (§477) על מנת שהאחרון יקטין/ יפסיק את התשלומים שנפסקו (§477(א)(2). החוק מנסה אף להקטין את חשש הניזוק וביהמ"ש מפני פסיקת פיצויים בתשלומים עתיים כאשר מדובר במזיק שעתידו הכלכלי אינו ברור. לשם כך ניתנה סמכות לביהמ"ש להורות על המצאת
הצעת החוק החדשה מצליחה לתקן את נקודות החולשה בהן נתקלו ביהמ"ש בעת פסיקת אופן תשלום הפיצויים.
'''מתוך הצעת חוק דיני ממונות (הקודיפיקציה):'''<br />
שורה 47:
474. בית המשפט רשאי להורות כי פיצויים בעד נזק ממון אשר נגרם בשל נזק לגוף, ישולמו, במלואם או בחלקם, בתשלומים עתיים.<br /><br />
475. בית המשפט רשאי להורות על המצאת
הגדלה או הקטנה של תשלומים עתיים<br />
שורה 67:
פיצויים עתיים נפסקים בין היתר מתוך גישה פטרנליסטית. ההנחה היא כי הנפגע הממוצע לא ידע כיצד לשמור על הפיצוי החד פעמי אם זה ייפסק לו<ref>שם, שם.</ref>. לחילופין, ישנה סברה שהנפגע הממוצע אינו מודע ליתרונות שבתשלום פיצויים עתיים<ref>מלץ, ראה ה"ש 3 לעיל, 360.</ref>. ביהמ"ש אכן לא היסס לפסוק פיצויים עתיים גם במקרה שבו אף אחד מהצדדים לא ביקש זאת<ref>פס"ד ברדה, ראה ה"ש 10 לעיל, פס"ד סעידי ופס"ד סביחי; ראה ה"ש 12 לעיל.</ref>.
ההבדל בין הגישה הפטרנליסטית לזו המקדשת את זכות הבחירה של הפרט בא לידי ביטוי באופן שבו [[שיטת משפט|שיטות המשפט]] אימצו את שיטת הפיצויים העתיים<ref>מור, ראה ה"ש 2 לעיל, בעמ' 647.</ref>. [[מדינה|במדינות]] בעלות [[משטר]] [[קומוניזם|קומוניסטי]] [[ברית המועצות|כבריה"מ]] לשעבר ו[[יוגוסלביה]] לשעבר, שיטת הפיצויים העתיים הייתה השיטה הבלעדית. (במקרה של מדינות בעלות משטר [[קומוניזם|קומוניסטי]], שבהן [[ביטוח|המבטח]] הוא [[מדינה|המדינה]], אין כל חשש שהמזיק ירד מנכסיו ויחדל לשלם). בשיטות משפט נוספות (למשל ב[[גרמניה]], [[אוסטריה]], [[שבדיה]], [[פינלנד]]) נהוג היה לפסוק פיצויים חד פעמיים רק במקרים חריגים, ואילו במדינות המשפט המקובל [[ארצות הברית|
במדינת [[ישראל]], כאמור, הייתה נהוגה שיטת הפיצוי החד פעמי ככלל, כמו ב[[אנגליה]] [[ארצות הברית|
לכאורה, אימוץ גישה יותר [[פטרנליזם|פטרנליסטית]] במשפט אינו הולם את שהיינו מצפים לו. גישה זו מתאימה יותר לחברות שמקדשות פחות את חופש הבחירה של הפרט<ref>(1988) 521,74 Va. L. Rev. 519 "Courts, legislature and paternalism” David L. Shapiro</ref>. ודווקא בשנים אלו החברה הישראלית עברה תהליך הפוך- היא נפתחה למערב וביכרה ערכים אוניברסאליים [[ליברליזם|ליברליים]] ע"פ ערכים לאומיים וחברתיים.<br />
שורה 77:
בחברות ליברליות (כל הנתונים והדוגמאות מובאים ממערכת המשפט [[אמריקה|האמריקאית]]) ישנה הטיה אנטי פטרנליסטית מובהקת<ref>שפירו. ראה לעיל ה"ש 69, בעמ' 530.</ref>. הדבר מתבטא בקרב מלומדים בפרט ובקרב הציבור בכלל (ע"פ סקרים ). כמו כן ניתן להבחין בכך בפסיקות של בתי המשפט שממעטים לפסוק ממניעים פטרנליסטים ובחקיקה מצומצמת מאוד<ref>שם, בעמ' 529.</ref>. לכן, נקודת הפתיחה לעולם תהיה אנטי פטרנליסטית ונטל השכנוע יהיה על המצדדים בפטרנליזם<ref>שם, בעמ' 545.</ref>.
ההבדלים בין בתי במשפט למחוקק רבים ומהותיים לענייננו<ref>שם, בעמ' 551.</ref>. סדר יומם של בתי המשפט מושפע מהמקרים שמובאים לפניהם והוא אף מוגבל לטענות המועלות
המסקנה מכל האמור היא, שעל בית המשפט להמעיט בפעולות פטרנליסטיות המתבססות על ערכים אישיים של שופטיו. עשייה מסוג זה היא מתפקידיו של המחוקק. ערכיו ידועים ועומדים למבחן הציבור. חיקוק [[חוק]], שבבסיסו עומדת [[נורמה]] שנויה במחלוקת, יהיה צורם פחות מ[[חקיקה שיפוטית]] בתחום זה<ref>שם, בעמ' 561. לנקודת מבט שונה, ר' Kennedy, Distributive and Paternalist Motives in Contract and Tort Law, with Special Reference to Compulsory Terms and Unequal Bargaining Power, 41 Md. L. Rev. 563, 624-49 (1982)</ref>.<br />
|