תשלום עיתי ותשלום חד-פעמי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏פסיקות בית המשפט העליון: תיקון קישור לדף פירושונים משפט
Yonidebot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: ארצות הברית; תל אביב; על ידי; $1ייתכן; $1אוויר$2; ביטחו$1;
שורה 14:
* בשיטת הפיצוי באמצעות תשלומים עתיים, תלויים הניזוקים ביציבות הכלכלית של המזיק, שייתכן שלא יוכל לעמוד בתשלומים לאורך שנים רבות<ref>ד' מור פיצויים בשל נזק גוף כרך א' (מהדורה חמישית, 2003), עמ' 649.</ref>.
* מבחינה [[פסיכולוגיה|פסיכולוגית]] ו[[כלכלה|כלכלית]] רצוי להעניק לנפגע סכום פיצויים גבוה חד פעמי שבאמצעותו יכול לשקם עצמו במהירות מבלי לפתח תלות בתשלומים העתיים<ref>שם, בעמ' 650.</ref>.
* לנתבע אין אפשרות לעיון חוזר, [[זכות]] זו נתונה לנפגע בלבד, כך שאם חל שיפור במצב הניזוק לאורך השנים, הוא ימשיך לקבל את הסכום שנפסק לו ע"יעל ידי בית המשפט.
 
שאלת הבחירה בין פיצויים עתיים לפיצויים חד פעמיים התעוררה עם כניסתן לתוקף של [[תקנה|תקנות]] הפיצויים לנפגעי [[תאונות דרכים]]<ref>תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים עתיים), התשל"ח-1978.</ref>. התקנות תוקנו ע"יעל ידי [[שר המשפטים]] מכוח סעיף 6 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, בעקבות המלצה של ועדת ברנזון<ref>דו"ח הוועדה לפישוט העניינים ולשיפור ההליכים בתביעות נזיקין (ירושלים 1972).</ref>. ה[[תקנה|תקנות]] הסדירו לראשונה את התנאים לפסיקת פיצויים עתיים. ההנחה העומדת מאחוריהן היא שבית המשפט נעדר סמכות כללית, לפי [[דיני נזיקין|דיני הנזיקין]], לפסוק פיצויים עתיים<ref>יצחק אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, עמ' 348, 2003.</ref>. זאת אנו למדים מן הפירוט הרב בתנאים למתן פיצויים עתיים.
 
בתחילת [[שנות השמונים]], כחלק ממגמת [[חקיקה שיפוטית|החקיקה השיפוטית]], [[בית משפט|בית המשפט]] הכיר לראשונה בסמכות לפסוק פיצויים יתיים גם לפי הפקודה הכללית<ref> ע"א 257/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762. ובעקבותיו: ע"א 283/89 עיריית חיפה נ' מוסקוביץ, פ"ד מז(2) 718, ע"א 702/87 מ' נ' כהן, פ"ד מח (2) 705, ע"א 2300/92 רחמים נ' גנדלר, לא פורסם, ע"א 5049/91 קופת חולים נ' רחמן פ"ד מט(2) 369, רע"א 4932/97 אסרף נ' המגן חברה לביטוח, פ"ד נג(5) 129. </ref> . כיום, הלכה היא, שלביהמ"ש סמכות כללית לפסוק פיצויים עתיים ע"פ פקודת הנזיקין. עם חלוף הזמן, התחדדו הקריטריונים לפסיקה מסוג זה<ref>ראה ה"ש 1 לעיל, בעמ' 609.</ref> .
למגמה זו היבט נוסף והוא שאלת היחס בין התקנות לנפגעי תאונות דרכים וההלכה החדשה. בעוד [[תקנה|שהתקנות]] קובעות קריטריונים למתן פיצויים לנפגעי [[תאונות דרכים]], הסמכות הכללית ע"פ פקודת הנזיקין מוגבלת רק ע"יעל ידי [[הלכה פסוקה|ההלכה הפסוקה]]<ref>שאלה זו התעוררה בע"א 517/84, סעידי (עיזבון המנוחה) נ' פור, פ"ד מ(4) 628 וכן ב- ע"א 960/02 סביחי נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(2) 30.</ref>.<br />
 
=== סקירת הדין ===
====הוראות החוק הרלוונטיות====
ב-30 ל[[ינואר]] 1978 נכנסו לתוקפן תקנות פיצויים לנפגעי [[תאונת דרכים|תאונות דרכים]] (תשלומים עתיים), תשל"ח-1978.<br /> [[תקנה|התקנות]] תוקנו ע"יעל ידי [[שר המשפטים]] בהתאם לסעיף 6 ל[[חוק]] הפיצויים לנפגעי [[תאונות דרכים]] . התקנות קובעות קריטריונים ברורים לפסיקת פיצוי בתשלום עתי. ההסדר שנקבע בחוק הפיצויים לנפגעי [[תאונות דרכים]] ובתקנות שהותקנו על פיו, מסמיך את [[בית המשפט|ביהמ"ש]] לפסוק תשלומים עתיים לנפגעים ולתלויים בנפגע שנפטר, לאחר שאלה נפסקו לנפטר עצמו. ההסדר חל במקרים בהם הנפגע איבד 40% או יותר מכושר השתכרותו, או כאשר הפיצויים ישמשו לו מקור עיקרי למחייתו<ref>ראה ה"ש 6 לעיל, תקנה (1).</ref>.<br />
בסוף [[שנות השמונים]], בעקבות [[חקיקה שיפוטית]] החל ביהמ"ש לפסוק פיצויים עתיים גם במקרים שפקודת הנזיקין חלה עליהם.
 
====פסיקות בית המשפט העליון====
ביהמ"ש אימץ מלכתחילה את שיטת הפיצוי החד פעמי, בגין נזקיו העתידיים של נפגע, ע"פ הפרקטיקה האנגלו-סכסית<ref>קציר, ראה ה"ש 1 לעיל.</ref>. בעבר, נפסקו פיצויים עתיים במקרים שעליהם חל חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים ובמקרים בהם הייתה הסכמה של שני הצדדים, כי הפיצוי ייפסק לניזוק ע"יעל ידי תשלומים אלו. לאחר מכן חל שינוי עקב [[חקיקה שיפוטית]] [[בית משפט|וביהמ"ש]] החל לפסוק פיצויים עתיים גם במקרים הנשלטים ע"יעל ידי [[פקודת הנזיקין]]. הדבר נגע בעיקר במקרים של נזק גופני חמור המוביל לקיצור אורך החיים של הניזוק, וביחס לאב הנזק של הפסד השתכרות והוצאות בעתיד בלבד.<br /> פיצוי עתי עשוי להישקל בעיקר לגבי נפגעים צעירים מאוד שפגיעתם הייתה קשה, או לגבי נפגעים אשר מצבם עשוי להשתנות באופן רדיקלי בעתיד באופן שקשה לחזותו בעת ה[[דיון אזרחי|משפט]]<ref>שם, בעמ' 621.</ref>. בפרשת נעים נ' ברדה<ref>פרשת ברדה, ראה ה"ש 10 לעיל.</ref> הוכרה סמכות בית המשפט לפסוק תשלומים עתיים בתביעות נזיקין על פי פקודת הנזיקין. בפרשת עיריית[[ חיפה]] נ' מוסקוביץ<ref>פרשת מוסקוביץ, ראה ה"ש 10 לעיל.</ref> נפסקו פיצויים בתשלום חד פעמי לקטינה כבת שנה וחצי שנפגעה קשות בעת ניתוח, שם השופטת נתניהו המירה את התשלום החד פעמי לתשלום עתי. השופט אור חיזק זאת בפרשת רחמים נ' גנדלר<ref>פרשת גנדלר, ראה ה"ש 10 לעיל.</ref> כשאמר כי ההלכה היא שגם בתביעות על נזקי גוף ע"פ פקודת הנזיקין מוסמך ביהמ"ש לפסוק פיצויים בדרך של תשלום עתי. בפרשות עיריית חיפה נ' מוסקוביץ<ref>פרשת מוסקוביץ, ראה ה"ש 10 לעיל.</ref> , עזבון סעידי נ' פור<ref>פרשת עזבון סעידי, ראה ה"ש 12 לעיל.</ref> , כהן נ' עיריית ת"א<ref>ע"א 4641/94 כהן נ' עיריית ת"א, פ"ד נ(1) 422. </ref> , אסרף נ' המגן<ref>פרשת אסרף, ראה ה"ש 10 לעיל.</ref> וקופת חולים נ' רחמן<ref>פרשת רחמן, ראה ה"ש 10 לעיל.</ref> , נקבע קיומה של הסמכות מפורשות<ref>קציר, ר' ה"ש 1 לעיל, בעמ' 609.</ref>.<br /> ביהמ"ש פוסק פיצויים עתיים בגין הפסדים הצפויים בעתיד, לגבי ההוצאות ואובדן השתכרות בעבר כמו גם כאב וסבל, ביהמ"ש פוסק תשלום חד פעמי<ref>אנגלרד, ראה ה"ש 9 לעיל, בעמ' 352.</ref> . כך בפרשת עיריית חיפה נ' מוסקוביץ<ref>פרשת מוסקוביץ, ראה ה"ש 10 לעיל.</ref> פסק ביהמ"ש עבור הוצאות עתידיות, לרבות הפסד השתכרות, פיצויים עתיים, בעוד שבגין כאב וסבל, התאמת מגורים ורכישת רכב נפסק תשלום חד פעמי. ביהמ"ש פוסק פיצויים בתשלום עתי כשיש חשש שבמקרים של תשלום חד פעמי, הניזוק עלול להישאר, כעבור זמן, במצב בו לא יהיה לו מקור כספי לסיפוק צרכיו<ref>ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור שמיר, פ"ד נד(4) 450; ת"א (י-ם) 202/93 לולו מחמוד נ' מ"י, לא פורסם.</ref>. בנוסף נפסקים פיצויים בתשלום עתי כאשר עתידו של הניזוק אינו ברור מבחינות אחרות, כך בפרשת אבו סעדה<ref>ע"א 1892/95 אבו סעדה נ' משטרת ישראל, פ"ד נא(2) 704.</ref>. כמו כן, גם במקרים של חוסר וודאות אודות תוחלת החיים של הניזוק נפסקים פיצויים עתיים<ref>ת"א (י-ם) 668/92 שטראוס נ' ד"ר יובל, לא פורסם; פרשת גנדלר, ראה ה"ש 10 לעיל.</ref>. במקרים עליהם חלה פקודת הנזיקין והניזוק אינו תושב הארץ, ביהמ"ש פסק תשלום חד פעמי<ref>ת"א (חי') 1142/82 כהן נ' החברה להגנת הטבע, פ"מ תש"ן (1) 400.</ref>. ביהמ"ש סירב לפסוק פיצויים עתיים כשעתידו הכלכלי של הנתבע אינו ברור, כך בפרשת גנאים נ' סועאד<ref>ת"א (חי') 417/89 גנאים נ' סועאד, לא פורסם.</ref> , בה הנתבעת הייתה חברת ביטוח אשר לגביה אין וודאות לגבי חוסנה הכלכלי לאורך השנים. ברבות הימים נמצאו דרכים להבטיח את רציפות התשלומים העתיים, בין ע"יעל ידי ערובה שתינתן בידי הגוף החייב ובין ע"יעל ידי הקמת קרן שממנה הם ישתלמו<ref>קציר, ראה ה"ש 1 לעיל, בעמ' 619.</ref>. בפרשת רחמים נ' גנדלר<ref>פרשת גנדלר, ראה ה"ש 11 לעיל.</ref> , נפסקו פיצויים בסכום חד פעמי עד שלניזוק ימלאו 18 שנים וכשיעבור מבית הוריו למוסד רפואי יהיה זכאי לתשלומים עתיים. בפרשות בית החולים המרכזי עפולה נ' פינטו<ref>ע"א 6696/00 בית החולים המרכזי עפולה נ' פינטו, לא פורסם.</ref> ובפרשת ש.ר.ב (בי"ח מעיני ישועה) נ' אבישג אברהם<ref>ע"א 1819/03 ש.ר.ב. (בי"ח מעיני הישועה) נ' אבישג אברהם, לא פורסם.</ref> נפסק גם כן פיצוי עתי ופיצוי חד פעמי. כאשר התקופה שבגינה נפסקים הפיצויים הינה קצרה יחסית, אין טעם בפיצוי עתי, כך בפרשת סרולביץ נ' לוינטל<ref>ע"א 5610/94 סרולביץ נ' לוינטל, לא פורסם.</ref> , בה הנפגעת הייתה בת 75 בעת שנפגעה ובת 82 בעת שנפסק הדין בביהמ"ש העליון. בפרשת נעים נ' ברדה<ref>פרשת ברדה, ראה ה"ש 10לעיל.</ref> השופט ברק (כתוארו אז), קבע כי לביהמ"ש נתונה הסמכות לפסוק תשלום עתי גם ללא הסכמת שני הצדדים, כך גם בפרשות טביב נ' כץ<ref>ת"א (ב"ש) 224/77 טביב נ' כץ, פ"מ תשל"ח(1) 366.</ref> , עזבון סעידי נ' פור<ref>פרשת עזבון סעידי, ראה ה"ש 12 לעיל.</ref> וקופת חולים נ' רחמן<ref>פרשת רחמן, ראה ה"ש 10 לעיל.</ref> .<br />
כמובהר לעיל, "פסיקת תשלומים עתיים מהווה כיום חלק אינטגרלי מדיני הנזיקין הכלליים"<ref>ע"א 960/02 - עזבון המנוח סביחי טלאל נ' הפניקס הישראלי, לא פורסם.</ref>.
 
שורה 34:
השיקולים שהביאו לפסיקת פיצויים באמצעות תשלומים עתיים או חד פעמיים זהים לאלו שנשקלו בעליון בכל מקרה בו דנו. בפרשת לולו נ' מדינת ישראל<ref>פרשת לולו, ראה ה"ש 27 לעיל. </ref> ביהמ"ש המחוזי נקט צעד פטרנליסטי וקבע תשלום עתי לניזוק בטענה שהתשלום העתי יבטיח את איכות הטיפול ואין סכנה שהכספים יבוזבזו.<br />
בפס"ד מחוזיים רבים אימצו את שיטת הפיצוי המשלבת תשלום עתי ותשלום חד פעמי. כך בפרשת תום נ' שטראוס<ref>ראה ה"ש 29 לעיל.</ref> בה נפסקו פיצויים בתשלום עתי ובתשלום חד פעמי עד שלניזוק ימלאו 18 שנים.<br />
ביהמ"ש המחוזי אף סירב לפסוק פיצוי בתשלום עתי, בהסתמך על הקריטריונים פרי החקיקה השיפוטית שנקבעו בביהמ"ש העליון לאורך השנים. בפרשות עיזבון המנוח חיימס נ' ציון חיימס<ref>ת"א (באר-שבע) 509/88 עזבון המנוח חיימס נ' ציון חיימס, לא פורסם.</ref> , בן חיון לידור נ' קרנית<ref>ת"א (חיפה) 1322/93 בן חיון לידור נ' קרנית, לא פורסם.</ref> ומוחמד סולטאן נג'ום נ' סאלח נביל<ref>ת"א (חיפה) 1314/94 מוחמד סולטאן נג'ום נ' סאלח נביל, לא פורסם.</ref> , ביהמ"ש המחוזי קבע שיש לפסוק תשלום חד פעמי כיוון שלא מדובר במקרה בו קיימת אי וודאות. בפרשת לוי סאני נ' מ"י<ref>ת"א (באר-שבע) 195/95 לוי סאני ואח' נ' מדינת ישראל, לא פורסם.</ref> ובפרשת דוד וענונו נ' עזבון המנוח יהודה<ref>ת"א (חיפה) 162/95 דוד וענונו נ' עזבון המנוח יהודה, לא פורסם.</ref> נפסקו תשלומים עתיים עקב קושי בהערכת שיעור תוחלת החיים של הניזוק. בפרשת איוון בלגין נ' קרנית<ref>ת"א (נצרת) 93/89 איוון בלגין נ' קרנית, לא פורסם.</ref> ביהמ"ש סירב לפסוק תשלום עתי כיוון שלניזוק נשארו שנתיים עד הגיעו לגיל פנסיה, ובפרשת יפה בן מוחה נ' חליבה דוד<ref>ת"א (תל- אביב) 826/90 יפה בן מוחה ואח' נ' חליבה דוד, לא פורסם.</ref> , ביהמ"ש המחוזי קבע תשלום חד פעמי על מנת שהנפגע ישקם את חייו במהירות האפשרית ללא תלות בגוף המפצה. בפרשת כהן נ' החברה להגנת הטבע<ref>ראה ה"ש 30 לעיל.</ref> , בה הניזוק מתגורר בחו"ל ביהמ"ש פסק תשלום חד פעמי. אם הנפגע יכול לשקם את חייו בעזרת הפיצוי החד פעמי, ביהמ"ש לא פוסק פיצויים עתיים, כך בפרשת יפרח נ' נתיבי אויראוויר לישראל<ref>ת"א (חי') 160/92 יפרח נ' נתיבי אויראוויר לישראל, לא פורסם.</ref>.<br />
נראה כי ביהמ"ש המחוזיים מיישמים לאורך השנים את ההלכות הנקבעות בביהמ"ש העליון ואינם סוטים בהכרעתם מפסיקת ביהמ"ש העליון.
 
===מבט לעתיד===
מטרת [http://www.justice.gov.il/MOJHeb/TazkireiHok הצעת חוק דיני ממונות] (ה[[קודיפיקציה]]) ליצור דבר [[חקיקה]] אחד ע"יעל ידי איסוף פרקי החקיקה הקיימים ואיחודם יחד, תוך ביטול חוקים שאינם רלוונטיים ותיקון החוקים שיוותרו ולהוות [[קודיפיקציה]] של [[משפט אזרחי|המשפט האזרחי]] ב[[ישראל]].
חוק הפיצויים לנפגעי [[תאונת דרכים|תאונות הדרכים]] לא הוכנס בכוונה תחילה ל[[קודיפיקציה]]<ref>הצעת חוק דיני ממונות, בעמ' 6 §13.</ref> אך ישנו חלק חדש הנוגע לפיצויים עתיים וחד פעמיים- חלק משנה שישי, סימן ה': תשלומים עתיים. זהו חידוש בעל חשיבות מרובה שכן נושא זה טרם הוסדר בחוק בהקשר של [[דיני נזיקין|דיני הנזיקין]]. ישנם שינויים של ממש מהכתוב בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בהצעת החוק נקבעת סמכותו של ביהמ"ש לפסוק פיצויים עתיים מפורשות במקרים עליהם חלה [[פקודת הנזיקין]] (§474). החוק החדש מחזק את השוויון בין הניזוק למזיק בכך שמאפשר לראשונה למזיק לפנות לביהמ"ש (§477) על מנת שהאחרון יקטין/ יפסיק את התשלומים שנפסקו (§477(א)(2). החוק מנסה אף להקטין את חשש הניזוק וביהמ"ש מפני פסיקת פיצויים בתשלומים עתיים כאשר מדובר במזיק שעתידו הכלכלי אינו ברור. לשם כך ניתנה סמכות לביהמ"ש להורות על המצאת בטחונותביטחונות להבטחת התשלומים העתיים( §475). ביהמ"ש רשאי להמיר את התשלומים העתיים לתשלום חד פעמי ובכך להתאים את פסיקתו לכל מקרה ונסיבותיו(§479). החוק אף מבטיח את מעורבות ביהמ"ש לאורך השנים בכל שינוי שהוא בתשלומים העתיים שנפסקו (§480).
הצעת החוק החדשה מצליחה לתקן את נקודות החולשה בהן נתקלו ביהמ"ש בעת פסיקת אופן תשלום הפיצויים. יתכןייתכן כי הצעת חוק הממונות, תפתור את נקודות התורפה שהועלו בנושא התשלום העתי כגון אי השוויון בין הצדדים בנושא גישה לערכאות לשם בחינה מחדש, אי הוודאות בנוגע לעתידו הכלכלי של המזיק לאורך השנים, השארת שיקול דעת רחב לביהמ"ש בנוגע להמרת התשלומים ושימת דגש על פיקוח ואישור ביהמ"ש בכל שינוי בתשלומים שנפסקו.
 
'''מתוך הצעת חוק דיני ממונות (הקודיפיקציה):'''<br />
שורה 47:
474. בית המשפט רשאי להורות כי פיצויים בעד נזק ממון אשר נגרם בשל נזק לגוף, ישולמו, במלואם או בחלקם, בתשלומים עתיים.<br /><br />
 
בטחונותביטחונות להבטחת תשלומים עתיים<br />
475. בית המשפט רשאי להורות על המצאת בטחונותביטחונות מתאימים להבטחת התשלומים העתיים, שר המשפטים רשאי להתקין תקנות לעניין זה.<br /><br />
 
הגדלה או הקטנה של תשלומים עתיים<br />
שורה 67:
פיצויים עתיים נפסקים בין היתר מתוך גישה פטרנליסטית. ההנחה היא כי הנפגע הממוצע לא ידע כיצד לשמור על הפיצוי החד פעמי אם זה ייפסק לו<ref>שם, שם.</ref>. לחילופין, ישנה סברה שהנפגע הממוצע אינו מודע ליתרונות שבתשלום פיצויים עתיים<ref>מלץ, ראה ה"ש 3 לעיל, 360.</ref>. ביהמ"ש אכן לא היסס לפסוק פיצויים עתיים גם במקרה שבו אף אחד מהצדדים לא ביקש זאת<ref>פס"ד ברדה, ראה ה"ש 10 לעיל, פס"ד סעידי ופס"ד סביחי; ראה ה"ש 12 לעיל.</ref>.
 
ההבדל בין הגישה הפטרנליסטית לזו המקדשת את זכות הבחירה של הפרט בא לידי ביטוי באופן שבו [[שיטת משפט|שיטות המשפט]] אימצו את שיטת הפיצויים העתיים<ref>מור, ראה ה"ש 2 לעיל, בעמ' 647.</ref>. [[מדינה|במדינות]] בעלות [[משטר]] [[קומוניזם|קומוניסטי]] [[ברית המועצות|כבריה"מ]] לשעבר ו[[יוגוסלביה]] לשעבר, שיטת הפיצויים העתיים הייתה השיטה הבלעדית. (במקרה של מדינות בעלות משטר [[קומוניזם|קומוניסטי]], שבהן [[ביטוח|המבטח]] הוא [[מדינה|המדינה]], אין כל חשש שהמזיק ירד מנכסיו ויחדל לשלם). בשיטות משפט נוספות (למשל ב[[גרמניה]], [[אוסטריה]], [[שבדיה]], [[פינלנד]]) נהוג היה לפסוק פיצויים חד פעמיים רק במקרים חריגים, ואילו במדינות המשפט המקובל [[ארצות הברית|כארה"בכארצות הברית]] ו[[אנגליה]], החריג היה דווקא הפיצויים העתיים.
במדינת [[ישראל]], כאמור, הייתה נהוגה שיטת הפיצוי החד פעמי ככלל, כמו ב[[אנגליה]] [[ארצות הברית|ובארה"בובארצות הברית]]. עם זאת, בשנות השבעים נקבע חריג ראשון לכלל זה בתקנות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. בשנות השמונים הרחיבו בתי המשפט חריג זה, כשהחלו לפסוק לפיצויים עתיים גם ע"פ [[דיני נזיקין|דיני הנזיקין]] הכלליים.
 
לכאורה, אימוץ גישה יותר [[פטרנליזם|פטרנליסטית]] במשפט אינו הולם את שהיינו מצפים לו. גישה זו מתאימה יותר לחברות שמקדשות פחות את חופש הבחירה של הפרט<ref>(1988) 521,74 Va. L. Rev. 519 "Courts, legislature and paternalism” David L. Shapiro</ref>. ודווקא בשנים אלו החברה הישראלית עברה תהליך הפוך- היא נפתחה למערב וביכרה ערכים אוניברסאליים [[ליברליזם|ליברליים]] ע"פ ערכים לאומיים וחברתיים.<br />
שורה 77:
 
בחברות ליברליות (כל הנתונים והדוגמאות מובאים ממערכת המשפט [[אמריקה|האמריקאית]]) ישנה הטיה אנטי פטרנליסטית מובהקת<ref>שפירו. ראה לעיל ה"ש 69, בעמ' 530.</ref>. הדבר מתבטא בקרב מלומדים בפרט ובקרב הציבור בכלל (ע"פ סקרים ). כמו כן ניתן להבחין בכך בפסיקות של בתי המשפט שממעטים לפסוק ממניעים פטרנליסטים ובחקיקה מצומצמת מאוד<ref>שם, בעמ' 529.</ref>. לכן, נקודת הפתיחה לעולם תהיה אנטי פטרנליסטית ונטל השכנוע יהיה על המצדדים בפטרנליזם<ref>שם, בעמ' 545.</ref>.
ההבדלים בין בתי במשפט למחוקק רבים ומהותיים לענייננו<ref>שם, בעמ' 551.</ref>. סדר יומם של בתי המשפט מושפע מהמקרים שמובאים לפניהם והוא אף מוגבל לטענות המועלות ע"יעל ידי הצדדים. הפתרונות שבית המשפט מסוגל להציע מוגבלים בהתאם להלכות הקיימות ולמידת ה[[אקטיביזם]]. גם האמצעים העומדים לרשות מערכת המשפט לשם חקירה ובחינה מחדש של [[חקיקה שיפוטית]], מוגבלים לעומת אלו העומדים לרשות המחוקק. לכל זה יש להוסיף את הגירעון הדמוקרטי שעומד בבסיסה של [[מערכת המשפט]]<ref>שם, בעמ' 555.</ref>.
 
המסקנה מכל האמור היא, שעל בית המשפט להמעיט בפעולות פטרנליסטיות המתבססות על ערכים אישיים של שופטיו. עשייה מסוג זה היא מתפקידיו של המחוקק. ערכיו ידועים ועומדים למבחן הציבור. חיקוק [[חוק]], שבבסיסו עומדת [[נורמה]] שנויה במחלוקת, יהיה צורם פחות מ[[חקיקה שיפוטית]] בתחום זה<ref>שם, בעמ' 561. לנקודת מבט שונה, ר' Kennedy, Distributive and Paternalist Motives in Contract and Tort Law, with Special Reference to Compulsory Terms and Unequal Bargaining Power, 41 Md. L. Rev. 563, 624-49 (1982)</ref>.<br />