התעבות סביב כלי טיס – הבדלי גרסאות

התעבות כתוצאה מסינגולריות פראנטל-גלאוארט נוצרת סביב כלי טיס הנעים במהירות קרובה ל[[מהירות הקול]] או במהירות [[על-קולי|על-קולית]]. ההתעבות נראית כמו חרוט סביב חלקו האחורי של ה[[מטוס]]. חרוט קטן יותר מופיע סביב חלקו האחורי של [[תא טייס|תא הטייס]]. בניגוד לדעה הרווחת, אין קשר בין התעבות זו, שנוצרת כתוצאה מלחץ נמוך בקרבת כלי הטיס, לביןובין [[בום על-קולי]] או לשבירתשבירת [[מחסום הקול]].

התעבות כתוצאה מסינגולריות פראנטל-גלאוארט יכולה להופיע גם סביב [[טיל]]ים, [[משגר לוויינים וחלליות|משגר]]ים, [[מעבורת חלל|מעבורות חלל]], או גופים אחרים הנעים באוויר במהירות גבוהה. בעת שיגורים ל[[חלל]], התעבות זו מתרחשת סמוך לנקודת [[מקס Q]] שבה ערכו של ה[[לחץ דינמי|לחץ הדינמי]] הוא מרבי. עבור מעבורת חלל, נקודהנקודת זומקס Q נמצאת בגובה של 11 ק"מ, כחצי דקה לאחר השיגור, ואילו בשיגורים של [[תוכנית אפולו]] ההתעבות הופיעה בגובה של 14-13 ק"מ.

[[משוואת פראנטל-גלאוארט]] מהווה קירוב של [[משוואות נאווייה-סטוקס]]<ref>[[:en:Navier-Stokes equations|Navier-Stokes equations]] בוויקיפדיה באנגלית.</ref> המתארות זרימה של [[נוזל]] או של [[גז]]. משוואת פראנטל-גלאוארט היא המשוואה הפשוטה ביותר שלוקחת בחשבון את השפעת ה[[דחיסות]]<ref>[[:en:Compressibility|Compressibility]] בוויקיפדיה באנגלית.</ref>, כלומר את השפעת הלחץ על [[נפח]] האוויר. פתרון המשוואה מצביע על אזורים סביב כלי הטיס שבהם מופיעה [[סינגולריות (מתמטיקה)|סינגולריות מתמטית]] כאשרבמהירויות מהירותטיסה הטיסה קרובה למהירות הקולגבוהות. באופן [[פיזיקה|פיזיקלי]], סינגולריות זו מתבטאת כירידת לחץ חדה באותם אזורים.