הסכם יפו (1192) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏ההסכם: - מקבץ ניכושים
←‏ההסכם: הוספת הבהרה במי מדובר
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 11:
ב-2 בספטמבר 1192, בהסכם שנחתם לשלוש שנים, הוסכם בין הצדדים כי רצועת החוף תהיה בידי הצלבנים ופנים הארץ בידי המוסלמים. [[רמלה]] ו[[לוד]] מחולקים בין הצדדים. באשר ל[[ירושלים]]- מטרת מסע הצלב, כל שהושג היה כי לנוצרים תינתן הרשות לבקר בה במעמד של צליינים ומבלי לשלם מס.
 
[[ריצ'רד לב הארי]], מלך [[אנגליה]], חתם בשמם של הנוצרים על החוזה. קיסר [[האימפריה הרומית הקדושה]], פרידריך ברברוסה, טבע לפני הגיעו לארץ-ישראל, ופיליפ אוגוסט, מלך [[צרפת]] עזב את הארץ לאחר שכבש את [[עכו]]. ריצ'רד נותר, איפה, השליט הנוצרי היחיד במערכה, שיכול לחתום על החוזה. בצד המוסלמי אין לתמוה על כך שהשליט האיובי [[צלאח א-דין]] הוא שהיה חתום על החוזה, הן בשל כוחו בעולם המוסלמי, והן משום שהפיל את [[הממלכה הצלבנית]].
 
הישגיו של הסכם יפו היו הכרה במדינה הצלבנית החדשה, ודריסת רגל לנוצרים בירושלים. לנוצרים הותר לבקר בעיר במעמד של צליינים הפטורים מתשלום מס. זה היה ההישג המשמעותי הראשון מאז נפילת העיר בידי צלאח א-דין. כמו כן, מבחינת הצלבנים הושגו מספר הישגים טריטוריאליים ברצועת החוף. אין לתמוה על כך שהתגובות בעולם הנוצרי היו חיוביות, וריצ'רד לב הארי נזכר כדמות שגאלה את הנצרות וכגיבור נוצרי. העולם המוסלמי לא היה מרוצה מההסכם. הביקורת על צלאח א-דין הייתה חריפה בשל ההכרה בקיומה של מדינה צלבנית לאורך החוף ובשל משמעותו של ההסכם כאות לחולשת המוסלמים.